|
כך היינו
כך היינו (באנגלית: The Way We Were) הוא סרט דרמה רומנטי אמריקני שובר קופות משנת 1973, בבימויו של סידני פולאק, ובכיכובם של ברברה סטרייסנד ורוברט רדפורד. הסרט, שעלילתו מתרחשת בארצות הברית של שנות ה-30, ובשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, מתמודד עם השוני בין שני מעמדות ודעות, דרך סיפור אהבתם של קייטי מורוסקי, יהודיה מרקסיסטית, אותה מגלמת ברברה סטרייסנד והאבל גארדנר, סופר פרוטסטנטי אמיד ויפה תואר, שאותו מגלם רוברט רדפורד. הסרט מסמל את חשיבות האמונה באידיאלים האישיים, וההקרבה למענם. הסרט נכתב על ידי ארתור לורנץ, שכתב את תפקידה של קייטי היהודיה במיוחד עבור ברברה סטרייסנד, כאשר הוא מבסס את הדמות על סטודנטית צעירה שהכיר בקולג', שהייתה פעילה בליגה הקומוניסטית הצעירה. עלילההסרט מתחיל בסצנה המתרחשת בשנות ה-30 בקולג' בארצות הברית, ומתמקד תחילה בעיקר בקייטי, אישה צעירה ופשוטה, שמתפרנסת באותו הזמן ברדיו המקומי ביום, וממלצרת בערבים במסעדה קטנה. קייטי היא פעילה פוליטית בקולג' בו הם לומדים. בעצרת למען השלום היא נואמת בגנות הגנרל פרנקו ומעוררת לעג מצד חבריו הציניים והסנובים של האבל. האבל הוא בחור יפה תואר, עדין, ופופולרי, מהמעמד הגבוה, שניחן ביכולת כתיבה ספרותית גבוהה, ואף מפרסם ספר המופץ בעותקים בודדים, ממנו קייטי מתרשמת עד מאוד. לאחר תום מלחמת העולם השנייה, השניים נפגשים בשנית, והרומן ביניהם מתחיל. הם מתאהבים, והניגודים שפעם הרחיקו ביניהם הופכים פתאום למקור משיכה והתלהבות. קייטי מעודדת את האבל להתפתח בקריירת הכתיבה שלו, מעלה את הביטחון העצמי שלו, והאבל נמשך לקייטי העצמאית והלוחמנית, המשלימה את אופיו האדיש והמופנם. הם נישאים זה לזה, ולמרות ההבדלים, הם מנסים לשמור על האהבה. קייטי, אף על פי שאינה מחבבת את חבריו, ומתקשה להתחבר לחוג החברתי שלו, גם מבחינה פוליטית וגם מבחינה אישית, לא מאפשרת לכך להפריע לאהבה ביניהם, והאבל, מנסה להתמודד עם אשתו הדעתנית, ולא ליצור מריבות וחיכוכים מיותרים. האידיליה לא נמשכת זמן רב, כשקייטי מתקשה לסכור את פיה לאחר מותו של הנשיא רוזוולט, אליו מתייחסים חבריו בבוז ובזלזול רב. האבל, מצידו, עייף מהקשיים בחיי הנישואין, ואינו מנסה להתמודד איתם, כפי שקייטי הייתה מצפה ממנו. כשהאבל מחפש עבודה כתסריטאי בהוליווד, קייטי מתאכזבת כיוון שהייתה רוצה שהאבל ישקיע את זמנו בכתיבת ספר נוסף, ומציאת אתגרים רציניים יותר מאשר הפיכת ספרו הקודם לסרט קולנוע. על אף תסכולה הרב מבזבוז כישרונו הספרותי, שניהם עוברים לקליפורניה, שם האבל מצליח מאוד, והם נהנים מחיי מותרות ועושר. עם התגברות המקארתיזם והתארכות הרשימה השחורה של הוליווד, חוזרת קייטי לפעילות פוליטית, מה שמסכן את מעמדו של האבל בקרב חבריו ואת שמו הטוב. במהלך תקופת הניכור בין האבל לקייטי, האבל מנהל רומן קצר עם חברתו מתקופת הקולג' קרול אן, אשתו לשעבר של חברו הטוב J.J. וזאת כאשר קייטי בהריון עם רייצ'ל. קייטי בוחרת לעמוד לצד האידיאלים שלה, ובוחרת להיפרד מאהבת חייה, מתוך הבנה, בסופו של דבר, שהאבל הוא גבר שתמיד יבחר את הדרך הקלה החוצה, בין אם זה בגידה במוסד הנישואין, או כתיבה חסרת משמעות לסדרות טלוויזיה רדודות. האבל, מצדו, מבולבל, ורוצה למצוא את הפינה השקטה שלו, ולחיות חיים רגועים ושלווים ללא מאבקים, ומלחמות למען מטרות ועמדות פוליטיות או חברתיות. בסצנת הסיום של הסרט, האבל וקייטי נפגשים במקרה ליד מלון פלאזה בניו יורק מספר שנים לאחר גירושיהם. קייטי, שעסוקה באותו הזמן בהפגנה נגד מרוץ החימוש הגרעיני, רואה את האבל מחובק עם צעירה אופנתית, והוא מעדכן אותה בעבודתו הנוכחית, ככותב תסריטים לסדרת טלוויזיה פופולרית. מתברר שקייטי נישאה בשנית, ומגדלת עם בעלה החדש את הבת רייצ'ל. לאחר המפגש, שניהם מבינים שהאבל היה במיטבו בתקופת נישואיו עם קייטי, שהייתה היחידה שהאמינה בו וביכולתו הספרותית. העבר מאחוריהם כעת, וכל מה שנשאר להם (בנוסף לבתם המשותפת) הוא הזיכרון של חייהם בעבר. הסרט נגמר על רקע שיר הנושא, בעוד המצלמה מתרחקת אט אט מהסצנה המרגשת והעצובה, בה מתערבבים תחושות של החמצה. צוות השחקנים
פרסיםהסרט זכה בפרס האקדמיה עבור המוזיקה הטובה ביותר, השיר המקורי הטוב ביותר (שיר הנושא), והיה מועמד לארבעה אוסקרים נוספים: לשחקנית הראשית, צילום, תפאורה ועיצוב תלבושות. קישורים חיצוניים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
