|
יערה בר-און
יערה בר-און (נולדה ב-17 ביוני 1963) היא היסטוריונית וחוקרת תרבות, מכהנת כדיקנית בית הספר לחינוך במכללה למינהל, לשעבר רקטור האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל ונשיאת מכללת אורנים. ביוגרפיהיערה בר-און נולדה בקיבוץ רביבים, אביה היה הפסיכולוג והפרופסור דן בר-און. את לימודי התיכון השלימה במגמת מחול בבית הספר התיכון של האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. שירתה כמש"קית חינוך וכמורה לאוכלוסיות מיוחדות וחיילי מקא"ם בצה"ל. לאחר שחרורה משירות סדיר עברה לתל אביב ולמדה אמנות וריקוד בבית הספר מימד. למדה באוניברסיטת תל אביב פילוסופיה והיסטוריה כללית. בתואר השני התמחתה בהיסטוריה חברתית ולימודי נשים ובדוקטורט התמקדה בהיסטוריה של לידה, יילוד ואמהות בעת החדשה באירופה. בשנת 2000, לאחר הדוקטורט פרסמה את ספרה הראשון, "רואות את הנולד", בהוצאת אוניברסיטת חיפה וזמורה-ביתן.[1] יצרה את סדרת השידורים "היסטוריה של נשים ולידה" במסגרת "אקדמיה באלף" ברשת א'. בין השאר עסקה בכתיבת ביקורות ספרים בעיתון הארץ.[2] בין שנת 1997 לשנת 1999 למדה כעמיתה בבית הספר למנהיגות חינוכית של מכון מנדל. את פרויקט הגמר כתבה על "אופקים חדשים: חינוך לתרבות הומניסטית". בשנת 1999 מינה שר החינוך, יוסי שריד, את בר-און לעמוד בראש המטה לתרבות יהודית ולחינוך אזרחי במשרד החינוך. על המטה הוטל ליישם את דו"ח ועדת קרמניצר העוסק בלימודי האזרחות בישראל, ולשלבו עם יישום המלצות דו"ח ועדת שנהר ליהדות כתרבות. בשנת 2004 מונתה כמשנה לנשיא (רקטור) לעניינים אקדמיים בבצלאל, שם שימשה גם כמרצה בכירה ללימודי תרבות. במקביל ערכה יחד עם פרופסור עזרי טרזי את הספר "חצרות אחוריות". בשנת 2005 פרסמה את ספרה השני, "זריחה בים התיכון: אמריקאית בגדוד העבודה" העוסק בחיי אישה באמצעות ביוגרפיה של חלוצה בתקופת היישוב בארץ-ישראל.[3] ספרה השלישי "מכשפה יהודייה בחצר מלך צרפת" עסק בחיי נשים ובתקשורת המונים בתקופת הנאורות.[4] בעקבות מחקר זה מונתה לפרופסור חבר בבצלאל. במקביל למחקריה האקדמיים פרסמה בר און סדרת מאמרים העוסקים בחברה הקיבוצית, ומושפעים מילדותה בקיבוץ רביבים. מאמריה משלבים מחקר אנתרופולוגי והיסטורי יחד עם כתיבת מסות בסגנון הממואר האירופי. בר און מתארת במאמריה את הלינה המשותפת בבית הילדים,[5] את אחוות האחים בגיל הנעורים,[6] חשיבותו של חדר האוכל כמקדש קיבוצי,[7] ועזיבתה את הקיבוץ לעיר.[8] מעיסוק בחקר החברה הקיבוצית המשיכה בר און לחקר של תפקיד הקיבוץ בתולדות החברה הישראלית בכללותה. הדבר התבטא בכתיבת מסות נוספות העוסקות בספרות ובפזמונאות הישראליות, כגון "'במשעול בלב שדות: קווים לדמותו של הישראלי".[9] השתתפה בסדרה התיעודית "הקיבוץ" בבימויה של ענת זלצר. הסדרה תיעדה את ההשפעה שהייתה לניסוי הקיבוצי על כלל החברה הישראלית, וזכתה בפרס האקדמיה לטלוויזיה לשנת 2012.[10] כתבה מאמר ביקורת על הסרט חלוצות בכתב עת לקולנוע דוקומנטרי "תקריב".[11] לצד עיסוקה האקדמאיים עוסקת בר און בפעילות ציבורית, בין השאר בוועד המנהל של עמותת "פנים" להתחדשות יהודית פלורליסטית; בוועדת המומחים של היוזמה למחקר יישומי של האקדמיה הלאומית למדעים בנושא "ארגון לימודים מחודש במערכת החינוך"; כנציגת מדינת ישראל בוועדה האקדמית של ANNA LINDH FOUNDATION באיחוד האירופי; כיהנה כחברת דירקטוריון הספרייה הלאומית בירושלים; חברת הוועד המנהל של העמותות "ניצוצות" ו"שיעור אחר"; חברת דירקטוריון "פנימה" בראשות שי פירון; חברת האספה הכללית בבשער, קהילה אקדמית למען החברה בישראל. מ-2013 ועד 2019 שימשה בר-און כנשיאת מכללת אורנים שליד קריית טבעון. משנת 2021 מכהנת כדיקנית בית הספר לחינוך במכללה למינהל. מתגוררת בתל אביב. אם לבת ובן. הייתה נשואה פעמיים - לאמן פיליפ רנצר ולהיסטוריון אביעד קליינברג. מספריה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||
