במלחמת ששת הימים, לאחר שביקשה ישראל מירדן שלא תתערב במלחמה אך נענתה בשלילה, כבשה ישראל את שטחי יהודה ושומרון שהוחזקו עד אז בידי הירדנים, ומאז חיים הפלסטינים תושבי אזור זה תחת הכיבוש הישראלי. במהלך השנים הוקמו התנחלויות ומאחזים רבים בשטחי יהודה בשומרון, ונוצרו חיכוכים רבים, בבתי המשפט ובשטח, בין ישראלים לפלסטינים. בעקבות זאת אמר ראש אש"ף, יאסר ערפאת, בשנת 1988: "לאנשים המתמודדים עם משטר כיבוש שמורה הזכות להתנגד בכל האמצעים. האנשים שלנו בגדה המערבית מתנגדים באמצעות אבנים."[1]
פיגועי זריקות אבנים במהלך האינתיפאדה הראשונה
רכב ישראלי מגוש עציון לאחר שנרגם בידי תושבי בית אומר. שמשות הרכב היו ממוגנות
יידוי אבנים היה אחד המאפיינים הבולטים של שנותיה הראשונות של האינתיפאדה הראשונה (שאף כונתה "אינתיפאדת האבנים"), אך התקיים גם קודם לה.[2] אחד האירועים הבולטים של יידוי אבנים במסגרת האינתיפאדה הראשונה הוא מהומות הר הבית, שהתרחשו ב־8 באוקטובר1990 בהר הבית וכללו יידוי אבנים של מפגינים מוסלמים לעבר מתפללים יהודים ברחבת הכותל המערבי, ממנו נפצעו מספר מתפללים.
התמודדות
לפי הוראות הפתיחה באש בצה"ל, ירי לעבר מיידי אבנים מותר רק כאשר יידוי האבנים מסכן חיילים או אזרחים באופן ממשי ומיידי. גם במקרים אלו דורשות ההוראות כי הירי ייעשה באופן מודרג בהתאם לנוהל מעצר חשוד. עם זאת, כאשר קיימת "סכנה ממשית ומוחשית" שאינה מאפשרת לבצע נוהל מעצר חשוד ניתן לפתוח באש חיה לעבר הרגליים.[3] ההוראות מבהירות שזריקת אבנים על רכב נוסע מהוות סיכון ממשי.[4] לאחר מותו של החייל בני מייסנר מבלוק שהושלך עליו מגבוה, חודדו הוראות הפתיחה באש כדי להבדיל בין יידוי אבנים רגיל, לבין אדם המחזיק בידיו אבן גדולה אותה הוא מתכוון להפיל על בן אדם אחר - פעילות אשר בגלל סיכונה מצדיקה ירי מיידי על מנת להרוג את התוקף.
פיצוי
עד שנת 1990 נחשב נפגע מיידוי אבנים בעת שנסע ברכב כנפגע תאונת דרכים לצורך פיצוי על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. עיקרון זה נקבע על סמך השכיחות של מקרי יידוי אבנים, שהפך את ההיפגעות מיידוי אבנים לאחד הסיכונים הטבעיים, המתלווים לתנועה בכבישים.[5] בשנת 1990 שונה החוק באופן הקובע שנפגע מפעולת איבה לא יפוצה כנפגע תאונת דרכים,[6] אלא יזכה לפיצוי אך ורק כנפגע פעולת איבה. בית המשפט קבע שכלל זה תקף בין אם אדם נפגע ישירות מהאבן ובין אם נפגע כתוצאה מאובדן שליטה של הנהג על הרכב בגלל יידוי האבנים.[7]
אירועי אוקטובר 2000: גל של מהומות והפגנות אלימות של ערביי ישראל שפרץ בתחילת אוקטובר 2000 בסמיכות לפרוץ האינתיפאדה השנייה. כמעט בכל ההתפרעויות היו יידויי אבנים על אזרחים ועל שוטרים, על בני אדם ועל כלי רכב. במהלך המהומות נעשה שימוש בשתי טכניקות להגברת העוצמה של האבנים:
שימוש בקלע, במיוחד במהומות באזור ואדי עארה אולם גם במקומות אחרים. השימוש בקלע אחראי לחלק גדול מהפציעות הקשות של שוטרים במהלך האירועים.
זריקת אבנים מגשרים, נעשתה מספר פעמים וגרמה לפציעתם של נוסעים לא מעטים וליהודי אחד שנרצח בכביש 2 סמוך לג'סר א־זרקא.[8]
ביוני 2001 נרצח תינוק יהודי בן שנה מאבנים שיודו על ידי ערבים לעבר הרכב בו נסע סמוך לשילה.[9]
על פי נתוני צה"ל בין 2004 ל־2011 דווחו בכל שנה בממוצע 4,066 מקרים של יידוי אבנים.[10] בעשור הראשון של המאה ה־21 התפשטו יידויי האבנים ומספרם גבר גם בקרב ערביי ישראל בגליל ובנגב.[11]
על פי נתוני דובר צה"ל, בשנת 2015 אירעו 6,090 פיגועי יידוי אבנים, ובשנת 2016 אירעו 4,420 פיגועי יידוי אבנים בגזרת איו"ש.[12]
פיגועי זריקות אבנים בין השנים 2017–2022
על פי נתוני דובר צה"ל, בשנת 2017 אירעו 5,082 פיגועי יידוי אבנים בגזרת איו"ש; בשנת 2018 - 1,881 פיגועי יידוי אבנים בגזרת איו"ש;[13] בשנת 2019 - 3,805 פיגועים;[13] בשנת 2020 - 4,002 פיגועים;[13] בשנת 2021 - 5,532 פיגועים.[13] בשנת 2022 - כ-7,600 פיגועים.[14] סך הכל כ-28,000 מקרי יידוי אבנים בין השנים 2017–2022 ביהודה ושומרון, כאשר במהומות בשאר הארץ אירעו מקרים רבים מאוד של יידוי אבנים, הבולטים שבהם היו המהומות בלוד, המהומות בעכו, המהומות בירושלים והמהומות בחיפה.
הרוגים מיידוי אבנים בידי פלסטינים
על פי ההיסטוריון רפאל מדוף, לפחות 14 ישראלים נהרגו כתוצאה מיידוי אבנים בידי פלסטינים עד מאי 2015, בהם שלושה ערבים ישראלים.[15]
ב־1983 נהרגה נוסעת ברכב שנפגעה מאבנים שנזרקו על ידי פלסטינים שהשתייכו להתארגנות מקומית בסמוך לדאהרייה.[16]
ביוני 2001 נהרג תינוק בן שנה מאבנים שיודו על ידי ערבים לעבר הרכב בו נסע סמוך לשילה.[9]
בספטמבר 2011נהרגו אשר פלמר ובנו התינוק יהונתן מהתהפכות רכבם שנגרמה כתוצאה מיידוי אבנים מרכב חולף בכביש גוש עציון־חברון. פלסטיני שיידה את האבנים הורשע ברצח.
ב־14 במרץ2013 נפצעה אנושות אדל ביטון בת ה־3 כתוצאה מתאונת דרכים שנגרמה בעקבות יידוי אבנים של מחבלים פלסטינים על כלי הרכב שבו נסעה, סמוך לאריאל.[17] ביטון נפטרה כשנתיים לאחר מכן, ב־17 בפברואר2015. 5 פלסטינים הועמדו לדין, ועל פי הסדר טיעון הודו והורשעו בהריגה, ונגזרו עליהם 15 שנות מאסר.
ב־14 בספטמבר 2015, ליל ראש השנה, נהרג אלכסנדר לבלוביץ' לאחר שאיבד שליטה על רכבו עקב יידוי אבנים בידי ערבים על רכבו בשכונת ארנונה בירושלים.[18] בעקבות המקרה החלה ממשלת ישראל בשינוי החוק ובשינוי הוראות הפתיחה באש כלפי מיידי אבנים ובקבוקי תבערה.[19][דרושה הבהרה]
