טרומן קפוטה נולד בעיר ניו אורלינס, לואיזיאנה שבארצות הברית בשם טרומן שטרקפוס פרסונס (Truman Streckfus Persons) ללילי מאי פאוק (Faulk) ולאיש המכירות ארקיוליס פרסונס. בשנותיו הראשונות גדל אצל קרובי אמו בעיר מונרוויל באלבמה. את חוויותיו מהתקופה ההיא תיאר בסיפור בשם "זיכרון מחג המולד" משנת 1966. בשנת 1933 עבר לעיר ניו יורק לגור עם אמו ועם בעלה השני, ג'וזף קפוטה, שאימץ אותו ושינה את שמו לטרומן גארסיה קפוטה בשנת 1935.
קפוטה היה חבר, מילדות ובמשך כל חייו, של הסופרת נל הרפר לי, שהייתה שכנתו במונרוויל. יש האומרים שהוא היה הדגם על פיו בנתה את הדמות של "דיל" בספרה רב-המכר "אל תיגע בזמיר". לי סייעה רבות לקפוטה בתחקיר שלו לצורך כתיבת "בדם קר". את ההשראה לספר קיבל מידיעה בעיתון, שתיארה מקרה רצח לא מוסבר של משפחה בת ארבע נפשות בקנזס הכפרית. הספר היה לרב-מכר בינלאומי והוא, לצד הנובלה "ארוחת בוקר בטיפאני", בין יצירותיו הידועות ביותר. שני הספרים האלה עובדו גם לסרטי קולנוע מצליחים.
קפוטה חיבר מספר תסריטים לקולנוע (הנודע שבהם לסרטו של ג'ון יוסטון "הכה בשטן", 1954) וכמה מחזות (בין היתר, המחזמר "בית הפרחים"). הוא אף שיחק בשלושה סרטי קולנוע (באחד מהם דיבבדמות מצוירת) ובשתי סדרות. בתחילת שנות ה-70 התארח מספר פעמים בתוכניתו של ג'וני קרסון, מעשה שלא היה מקובל על סופרים באותה תקופה.
קפוטה, הומוסקסואל גלוי, נודע בקולו הגבוה, השרקני, בלבושו השערורייתי ובמעשיות שנהג לבדות על מכרים ואירועים, לא פחות מאשר ביצירתו הספרותית. חלק מאישיותו הציבורית הושתת על יריבות ממושכת עם הסופר גור וידאל. מערכת היחסים המשמעותית הראשונה של קפוטה הייתה עם מבקר הספרות ניוטון ארווין, אותו פגש במושבת האמנים יאדו בקיץ 1946. קפוטה אף הקדיש לארווין את "קולות אחרים, חדרים אחרים", הרומן הראשון שפרסם. בשנת 1948 פגש את מי שיהיה שותפו לחיים עד מותו, הסופר ג'ק דאנפי.
מאוחר יותר בחייו שינה קפוטה את אורחותיו, והסתגר מפני הבריות. במקרים בהם נראה בציבור, המשיך להפגין התנהגות אקסצנטרית ופרועה, שנבעה גם מהיותו אלכוהוליסט ומכור לסמים שונים. התמכרותו לסמים גרמה לו להזיות בשנותיו האחרונות והביאה לאשפוזו. "בדם קר" היה יצירתו הספרותית האחרונה שראתה אור, למעט "מוזיקה לזיקיות", 1980, אסופה של סיפורים קצרים ורשימות. קפוטה לקה ב"חסם-סופרים" ארוך וממושך לאחר פרסום "בדם קר". לאורך שנים טען בעקשות כי הוא עובד על יצירתו הגדולה - "וידויים אמיתיים" (ממנו נתפרסם פרק אחד בלבד) - אבל כתב-יד זה לא נתגלה מעולם. הוא מת ממנת יתר של גלולות בגיל 59, ב-25 באוגוסט1984. דאנפי נפטר בשנת 1992 ושנתיים לאחר מכן פוזר אפרו יחד עם אפרו של קפוטה בלונג איילנד.
.svg){kind=logo}
