|
חומה ומגדלחומה ומגדל הוא כינוי לסדרת מבצעים להקמת יישובים חקלאיים יהודיים מבוצרים בארץ ישראל בימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1936–1939) ומעט לאחריהם. מטרת המבצע הייתה לייצר רצף יישובים בנקודות בעלות חשיבות אסטרטגית ולהרחיב את גבולות ההתיישבות העברית והמדינה היהודית העתידית. המוטיב הבסיסי בחומה ומגדל היה הקמת נקודת יישוב הכוללת חומת הגנה ומגדל שמירה בתוך יום אחד, וזאת כדי להתגונן מהפורעים הערבים וכך לאפשר המשך מגורים במקום. רקע_%D7%97%D7%95%D7%9E%D7%94_%D7%95%D7%9E%D7%92%D7%93%D7%9C.jpg)  _-_Building_Ein_Gev.jpg) החל מאפריל 1936 התחוללו מאורעות דמים כנגד היישוב היהודי בארץ ישראל, הותקפה התחבורה, הוצתו שדות ויערות, נגדעו עצים במטעים והותקפו יהודים ששהו ביישובים ערביים ובדרכים. המאורעות נמשכו ברצף עד לאוקטובר 1936 ולאחר הפסקה קצרה התחדשו ונמשכו ברצף עד למרץ 1939. מטרתם של מחוללי הפרעות הערבים הייתה להפסיק את גידולו של היישוב היהודי ולמנוע את הפיכתו לכוח מכריע בארץ ישראל. במאי 1936 החליטה ממשלת בריטניה לשגר לארץ ישראל ועדה מלכותית בראשות לורד פיל. הוועדה, שנודעה כוועדת פיל, הגיעה לארץ ישראל בסתיו 1936, וניסתה להציע פתרון יסודי לבעיה הארצישראלית. כתגובה לפרעות וכדי לקבוע עובדות בשטח בטרם יפורסמו מסקנות ועדת פיל, החליטו ראשי היישוב היהודי לפעול במהירות ליצירת רצף של יישובים באזורים בעלי חשיבות אסטרטגית־ביטחונית שטרם התבססה בהם ההתיישבות היהודית. אדמות שונות נרכשו בתקופה זו ובשנים שקדמו לה, בין היתר בעמק בית שאן, בגליל העליון המזרחי (עמק החולה, הרי נפתלי ומדרונות הבשן). ב־1938 נרכשו אדמות חנותה (חניתה) ונעשו מאמצים לרכוש קרקעות באזור רמת מנשה ובאזורים נוספים. השיקולים בכל הרכישות האלה היו אסטרטגיים, ובעקבות כך נרכשו גם קרקעות חסרות ערך מבחינה חקלאית, על מנת לשרטט את גבולות המדינה העתידית. המגמה הייתה להקים יישובים באזורי ספר לאורך רצועת קשר שכונתה על שום צורתה "ה-N ההתיישבותי" שנמתחה מאצבע הגליל דרך עמק החולה ועמק יזרעאל למישור החוף.[1] ישנה מחלוקת לגבי זהות היישוב הראשון של חומה ומגדל. אף על פי שמקובל למנות את כפר חיטים כיישוב "חומה ומגדל" הראשון, ישנם מקורות המציינים את ניר דוד כראשון.[2] טענה זו נסמכת על כך שכפר חיטים לא היה יישוב חומה ומגדל קלאסי, שכן מקימיו לא הקימו אותו אלא עלו למבצר שכבר היה קיים במקום.[3][4][5][6] ישנם מספר גרסאות לגבי משכה של תקופת חומה ומגדל, יש המגדירים אותה בין 1936 עד סוף 1939 ויש שמאריכים אותה עד מלחמת העצמאות.[7] מחלוקת נוספת היא לגבי היישוב האחרון ברשימה. יש המציינים את עמיר (29 באוקטובר 1939) כאחרון ברשימה.[8] יש המציינים את תחילת מלחמת העולם השנייה, 1 בספטמבר 1939, כסיום תקופת חומה ומגדל,[9] ויש הכוללים ברשימה גם את כפר ורבורג שנוסד ביום 31 באוקטובר 1939, החורג משני הכללים לעיל. העלייה לקרקעעוד לפני העלייה על הקרקע השטחים שנרכשו עובדו, לרוב בצורה מרוכזת כדי לשמור את החזקה על הקרקע. היישוב הראשון שהוקם במהלך תקופה זו היה כפר חיטים, שעלה על הקרקע ב־7 בדצמבר 1936. היה זה ניסיון ההתיישבות השלישי באתר, בו נמצאו שרידי ניסיונות קודמים.[6] בחורף 1936 החל מבצע העלייה על הקרקע הראשון בשיטת חומה ומגדל שהוצעה על ידי שלמה גור, חבר קיבוץ תל עמל, שחבריו התגוררו בבית אלפא, ולאחר שהוכנסו בה תיקונים בהתייעצות עם המהנדס יוחנן רטנר. האתגר בתוכנית היה הצורך להקים יישוב מבוצר בעל יכולת הגנה עצמית במהלך יום אחד, כך שבסוף היום הראשון יעמוד על תילו יישוב מוגן. שלמה גור הציע להקים חומת עץ וחצץ בגובה 1.80 מטר שתקיף חצר של 35X35 מטר, כשבפינותיה יוצבו עמדות (בתחילה תוכננו 4 עמדות אבל לאחר התייעצות עם יוחנן רטנר הוחלט להסתפק בשתי עמדות), ובמרכז החצר מגדל שמירה. כמו כן נמתחה גדר תיל במרחק של 25 מטר מסביב לחצר, להגנה בפני זריקת רימונים.[10] החומה כפולת הדפנות ומגדל התצפית נתנו לדגם התיישבותי זה את שמו "חומה ומגדל". חומרי הגלם להקמת היישוב, בהם הצריפים המפורקים, חלקי החומה והמגדל, החצץ, כלי העבודה והחומרים, הוכנו מראש והובאו למקום הקמת היישוב. לפנות בוקר היו חברי הקיבוץ המתיישב, לצד מתנדבים, יוצאים לנקודת ההתיישבות, וברוב המקרים היה היישוב מוקם עד סוף היום. שיטת חומה ומגדל נוסתה לראשונה בעלייה לקרקע של קיבוץ תל עמל, בדצמבר 1936. פחות מחודש לאחר ההתיישבות של תל עמל, ב־5 בינואר 1937 עלו על הקרקע חברי קבוצת "השדה" והקימו את קיבוץ שדה נחום, ממערב לבית שאן. בעקבות הצלחה זאת אימצו המוסדות המיישבים את שיטת חומה ומגדל לעליות על הקרקע של היישובים הבאים והיא הפכה לאסטרטגיה יישובית. בפברואר 1937 הכריז דוד בן-גוריון כי עליית תל עמל ושדה נחום על הקרקע, הן עובדות מדיניות חשובות. מנהיגי היישוב הבינו כי מדובר לא רק בתחום החשוב כשלעצמו של ההתיישבות, אלא באפשרות נוספת לעצב את גבולותיה של המדינה שבדרך. מיד לאחר מכן הוקמו יישובים בזה אחר זה, ב־25 במרץ הוקם קיבוץ גינוסר על שפת הכנרת ב־31 במרץ עלו לקרקע שני קיבוצים: שער הגולן ומסדה שניהם על גדות הירמוך. עד לפרסום הספר הלבן כמעט שלא היו הפרעות מצד הערבים ועד מאי 1939 גם ללא הפרעה מצד שלטונות המנדט הבריטי. אולם החל ממאי 1939 החלו הבריטים להגביל את העליות לקרקע ונמנעו ממתן אישורים, ובעקבות כך הוקמו יישובים גם ללא הסכמתם. סיפורו של קיבוץ גינוסר הוא ייחודי בכך שמטרת הקמת החומה והמגדל הייתה, לפחות באופן חלקי, קביעת עובדה מוגמרת בפני אגודת פיק"א, בעלת הקרקע, ולא רק לצורך הגנה מפני ערבים.[11]  תיאור העלייה לעין גב אופייני למבצעי העלייה על הקרקע של חומה ומגדל[12]:
המוסדות המיישביםאת ההתיישבות בשיטת חומה ומגדל הוביל ארגון ההגנה, במתווה שאומץ על ידי המוסדות המרכזיים של היישוב העברי: הסוכנות היהודית, קרן היסוד, הקרן הקיימת לישראל וההסתדרות. לקחו בו חלק בעיקר קיבוצים וכן תנועות מכל זרמי ההתיישבות, בהם: 12 יישובים מן הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, עשרה יישובים של הקיבוץ המאוחד, חמישה קיבוצים של חבר הקבוצות, שלושה יישובים של הקיבוץ הדתי, 13 מושבים של תנועת המושבים, תשעה יישובים של הנוער הציוני ושל מכבי הצעיר ויישוב אחד של תנועת בית"ר. כוחות נוטרים ואנשי ה"הגנה" אבטחו את העלייה על הקרקע. רשימת היישוביםרשימת יישובי "חומה ומגדל" לפי תאריך הקמתם:[13]       ”תֵּל-עָמָל, רִאשׁוֹנָה לְחוֹמָה וּמִגְדָּל....” כך הצהיר נתן אלתרמן בשירו ה"מגדל הראשון".  
המגדל ומקורותיו בבניה המחנאיתהמגדלים של מפעל "החומה ומגדל" היו מגדלים אותם ניתן היה להקים בקלות ולהרים בקלות. המגדלים הושפעו ממגדלים שנבנו במחנות מחנאות של תנועות הנוער. שמואל מסטצ'קין, עוד בטרם היותו אדריכל בשנת 1928, תכנן מגדל מחנאי בסיסי במחנה הנוער העובד ביער בן שמן. מגדל זה הוא פיתח למגדל מרשים בהרבה במחנה התנועה בהרי הכרמל בשנת 1934. את המגדל השני ראה ידידו שלמה גור, והוא היווה השראה למגדלי המבצע שאף בתכנונם השתתף מסטצ'קין במסגרת פעילותו בהגנה.
ראו גם
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
