|
ויליאם דיוור
ויליאם ג'פרי דיוור (באנגלית: William G. Dever; נולד ב-27 בנובמבר 1933) הוא ארכאולוג אמריקאי המתמחה בהיסטוריה של המזרח התיכון, הלבנט וישראל בתקופת המקרא. הוא שימש כפרופסור באוניברסיטת אריזונה בטוסון בין השנים 1975 ל-2005. כיום מלמד ב-Lycoming College בפנסילבניה. ביוגרפיהאביו של דיוור היה מטיף נוצרי אוונגליסטי וממנו קיבל את האהבה למקרא אולם עם הזמן איבד את האמונה, התגייר ליהדות הרפורמית אולם כיום רואה את עצמו כהומניסט חילוני. הוא למד לתואר ראשון ב-Milligan College שבטנסי (1955), תואר שני ב-Butler University (1959), וסיים דוקטורט בארכאולוגיה סורית-ארצישראלית מאוניברסיטת הרווארד. הוביל מספר משלחות מחקר וחפירות בישראל ובירדן ובקפריסין. הוא שימש כמנהל של המוזיאון השמי באוניברסיטת הרווארד. בין השנים 1966 ל-1971 הוביל את החפירות בגזר מטעם ההיברו יוניון קולג' ובין השנים 1968–1971 הוביל חפירות בחורבת אל כום שליד חברון. בין השנים 1971 ל-1975 שימש כמנהל מכון אולברייט לארכאולוגיה (אנ') בירושלים. בשנת 1982 קיבל, יחד עם הארכאולוג יוסף אבירם, את פרס פרשיה שימל. הפרס ניתן לו על ניהול מכון אולברייט לארכאולוגיה.[1] מחקריודיוור טען בספרו משנת 2005, "האם לאלוהים הייתה אישה? ארכאולוגיה ודת עממית בישראל העתיקה" (Did God Have a Wife?: Archaeology and Folk Religion in Ancient Israel), שפולחן האלה אשרה היה נפוץ ביותר בפולחן העממי בדת הישראלית הקדומה של תושבי ממלכת יהודה וממלכת ישראל בתקופת הברזל, זאת על בסיס עדויות ארכאולוגיות נרחבות ממגוון אתרים בארץ ישראל, שתוארכו בין המאות ה-12 וה-8 לפנה"ס.[2] דיוור טוען כי דת 'עממית' זו, עם המזבחות המקומייות וחפצי הפולחן, הקמעות והמנחות, מייצגת את השקפת רוב האוכלוסייה, וכי "דת הספרים" שבמרכזה ירושלים של החוג הדויטרונומיסטית, המופיעה בתנ"ך, הייתה רק נחלתה של אליטה, אידיאל דתי "לא מעשי ברובו". דעותיו של דיוור על פולחן האלה אשרה מבוססות במידה ניכרת על כתובות חורבת תימן (מחורבת תימן שבסיני) וכתובת מחורבת אל-כום המזכירות את אשרה וכני פולחן מטרקוטה שנמצאו בתענך, וכן על אלפי פסלוני אשרה, שארכאולוגים מצאו במקומות שונים בארץ ישראל, כולל מטמנה ליד מיקום בית המקדש הראשון (מטמנה שהוא מייחס למאמצי הרפורמה האיקונוקלסטית של יאשיהו).[3][4] מספריו
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||
