המלוכה השוודית
המונרך השוודי הוא על פי חוק ראש המדינה של ממלכת שוודיה. בפועל המשטר בשוודיה הוא מונרכיה חוקתית המבוססת על דמוקרטיה פרלמנטרית. למרות שלפי חוק מעמד המונרך בשוודיה הוא הגבוה ביותר במדינה ובצבא, הרי שבפועל תפקידו הוא בעיקר טקסי. לפי חוק שנחקק בשוודיה בשנת 1810 השושלת המלכותית בשוודיה היא בית ברנדוט. המונרכים חייבים להיות שייכים לדת הנוצרית פרוטסטנטית. המלך הנוכחי של שוודיה הוא קרל השישה עשר. היסטוריהבמאה הראשונה לספירה מציין טקיטוס שהשבטים הגרמאנים ישבו בשוודיה תחת שלטון מלכותי, אך כיום אין מידע מפורט על השושלות והמלכים בתקופה זו. לאורך כל השנים היו למלך שוודיה סמכויות שלטוניות מעטות. לרוב הוא שימש כשר המלחמה, שופט עליון וכראש הכניסה במקדש באופסלה. בעוד שעד 1250 היה מלך שוודיה ראש לאוסף של שבטים ונחלות פיאודליות בעלות מגנאטים חזקים, הרי שלאחר הצלחת תנועת הפולקונג (Folkung) בהנהגתו של בירגר יארל ובתמיכת האפיפיור אינוקנטיוס הרביעי, חל שינוי לכיוון איחוד האומה תחת הכתר וחוק הכנסייה הקתולית. בנו של בירגר, מגנוס השלישי, מלך שוודיה, היה למלך השוודי הראשון שאיחד תחתיו את האומה[1]. עד שנת 1515 המלך היה נבחר על ידי העם, במקום שנקרא "האבנים של מורה" (Stones of Mora) ליד אופסלה, ולעם הייתה גם היכולת להחליפו. משנת 1544, החלה המלוכה לעבור בירושה. השושלת השולטת הנוכחית, שושלת ברנדוט, התחילה בתקופת המלחמות הנפוליאוניות בהן החלק המזרחי של שוודיה, בשטח שבו נמצאת היום פינלנד, הועבר לשלטון רוסיה. השושלת הנוכחית שולטת מכוח חוק שנחקק ב-1809. במאה ה-19 נחקק חוק המחלק את סמכויות השלטון בין הפרלמנט למלוכה. בחוק נוסף שנחקק ב-1917 הופחת עוד כוחו השלטוני והפוליטי של המלך כך שהוא הפך לשליט טקסי בלבד. מסמכים שונים אודות המשפחה החל מהמאה ה-19 נשמרים בארכיון הארמון הממוקם בארמון המלוכה בסטוקהולם. מצב נוכחיבשנת 1974 נחקק תיקון לחוקה שביטל את כוחה של המועצה שנקראת "Privy Council". מוסד זה היה מורכב מאנשים מכובדים, שנבחרו על ידי המלך, ושימשו לו כגוף מייעץ. תפקידה של המועצה הצטמצם לבחירה של הגוף השלטוני, לאחר הבחירות. חלק מתפקידיו הפוליטיים של המלך עברו ליושב ראש (Speaker) בית הנבחרים. המלך נשאר באופן רשמי כ"ראש המדינה", אך התפקיד הפוליטי היחיד שנשאר לו הוא "יושב ראש המועצה לנושאי מדיניות חוץ", שמעדכן את מפלגות הקואליציה והאופוזיציה בנושאי מדיניות החוץ. חוק שנחקק מאוחר יותר ב-1980, שינה גם את חוק ההורשה של כס המלכות, באופן שביטל את העדפת הבן הבכור וכעת הצאצא הבכור של המלך הוא יורש העצר, ללא קשר למינו. בעקבות חוק זה הנסיכה ויקטוריה מיועדת לרשת את המלך הנוכחי. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|