|
הֲדָתָה[1] (בלועזית: רֶליגיוניזציה, באנגלית: Religionization או Religionisation) היא תהליך של אימוץ רעיונות, זהויות, סמלים או פרקטיקות המאפיינים ארגונים או מסורות המזוהים כדתות על ידי בני אדם או מוסדות. המונח משמש לעיתים חוקרים במדעי החברה, אם כי הוא נדיר יחסית בספרות. "הדתה" מתייחסת על פי רוב לתיאור תהליכים בחברה, בתרבות הפוליטית ובמוסדות ציבור כגון צבא ומערכת החינוך.[2] הדתה היא התהליך ההפוך לחילון.
הדתה ברחבי העולם
המושג הדתה (בטורקית: dinselleşen) רווח בטורקיה, שם הוא מתאר את שחיקת העקרונות החילוניים של הכמאליזם והתחזקות האסלאם תחת ממשל ארדואן, ובמיוחד את ההחדרה של תכנים מוסלמיים למערכת החינוך.[3] התחזקות דתית דומה במדינות המוגדרות כחילוניות ובעלות מורשת חילונית מתחוללת גם במדינות יוגוסלביה לשעבר: הכנסייה הקתולית בקרואטיה והכנסייה האורתודוקסית בסרביה מחזיקות שתיהן בהשפעה הולכת וגוברת בארצותיהן.[4] בכל המקרים הללו, התגברות הכוחות הדתיים, המתבטאת למשל בתמיכה בערכי משפחה ומגדר שמרניים ובהכנסת יסודות דתיים למערכת החינוך הכללית, הביאה לתגובת נגד של גורמים ליברליים וחילוניים.
הדתה בישראל
בישראל, "הדתה" היא הכינוי שניתן לתהליכים הדוחקים את האתוס הלאומי של הממלכתיות, שרווח בעשורים הראשונים לקיום המדינה, ומחליפים אותו במערכת ערכים בעלת מרכיבים דתיים חזקים וגלויים יותר, המטופחת בייחוד על ידי הציונות הדתית והימין. הדבר מתבטא בנוכחות גוברת של הדת המסורתית בצבא, במערכת החינוך, בתקשורת ההמונים ובאמנות, כמו גם בניכוס-מחדש של סמלים קולקטיביים, שניטלו מן המסורת היהודית על ידי הציונות הסוציאליסטית. ב-2018 העריך פרופ' יואב פלד שהמערכת החדשה נמצאת על סף השגת הגמוניה בחברה הישראלית.[5]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- Yagil Levy, The Theocratization of the Israeli Military, Armed Forces & Society, 40,2 (2013), pp. 269–294
- Amos Zehavi, Religionization from the Bottom up: Religiosity Trends and Institutional Change Mechanisms in Israeli Public Services, Religion and Politics, 10,3 (2017), pp. 489–514
- Sascha Helbardt, Dagmar Hellmann-Rajanayagam & Rüdiger Korff, Religionisation of Politics in Sri Lanka, Thailand and Myanmar, Politics, Religion & Ideology, 14,1 (2013), pp. 36–58
- FORUM: The 'Religionization' of Israeli Society, Israel Studies Review, 27,1 (2012):
- Yoram Peri, Introduction, pp. 1–3, in JSTOR
- Omri Maniv and Yuval Benziman, National-Religionization (and not Religious-Religionization) in Policies of Israel's Ministry of Education, Israel Studies, Indiana University Press. Volume 25, Number 2, Summer 2020, pp. 115-137
הערות שוליים
- ^ הדתה, באתר האקדמיה ללשון העברית, 10 ביולי 2017
- ^ Phil Zuckerman, Luke W. Galen, Frank L. Pasquale, The Nonreligious: Understanding Secular People and Societies, New York, NY: Oxford University Press, 2016, Ch. 3, footnote 77.
- ^ Özgür Düşünce Hareketi 4 + 4 + 4: Why “Religionization” of Public Education is Harmful – Özgür Düşünce Hareketi, 31 January 2013.
- ^ Danijela Gavrilovic and Dragoljub B. Đorđević, Religionization of Public Space: Symbolic Struggles and Beyond—The Case of Ex-Yugoslav Societies, Religions 2018, 9(2), 36.
- ^ יואב פלד, הורית הרמן פלד. The Religionization of Israeli Society. Routledge, 2018. עמ' 3–4, 15–18, 22. להרחבה: אליעזר דון יחיא, Changes and Developments in Israeli Civil Religion: 1982–2017. Israel Studies, Vol. 23, No. 3. סתיו 2018; אורי רם, The Future of the Past in Israel: A Sociology of Knowledge Approach (בייחוד עמ' 214–215). אוניברסיטת בן-גוריון, 2007.
|
