|
גושןאֶרֶץ גֹּשֶׁן היא אזור במצרים העתיקה המוזכר במקרא כמקום מושבם של בני ישראל מירידתם למצרים בימי יעקב ועד יציאת מצרים. על פי הצעתו של יוסף לאחיו, ביקשו בני יעקב מפרעה לגור בארץ גושן בשל היותם רועי צאן והיות ארץ גושן מקום מרעה[1]. מיקוםלפי הכתובים נראה שבני ישראל התגוררו בקרבת המצרים ולכן ארץ גושן הייתה קרובה למרכזי הערים, שכן בת פרעה יצאה ליאור ושם מצאה את משה, מה שיכול להעיד על כך שביתו של משה נמצא בסמוך לבית פרעה. גם העובדה שנשות בני ישראל שאלו משכנותיהן כלי כסף וזהב ביציאת מצרים, מלמדת שהם גרו בקרבת מגורי המצרים. מקום נוסף הנקרא ארץ גושן מצוי בתחומי ארץ ישראל, כפי שמתואר בכיבושי יהושע[2]. עיר בשם גושן מוזכרת כחלק מהערים הנמצאות בגבול נחלת שבט יהודה[3]. מזרח הדלתה של הנילוסמנשה הראל מקבל את דעתו של החוקר ברטלט[4] שארץ גושן חייבת להיות בקרבת מקום מושבו של יוסף[5], דהיינו בצען, בירת החיקסוס על הדרך לארץ כנען, בחבל פורה מאוד ובמרחק קצר מהמדבר המזרחי. לדעת רוב החוקרים הארכאולוגים, הייתה הבירה רעמסס בצפון-מזרח הדלתה של הנילוס, וארץ גושן צריכה להיות קרובה אליה. לפיכך יכול מקום ארץ גושן להיות בקצה אחת הדרכים הבאות: "דרך ארץ פלשתים", "דרך שור" או "דרך המדבר ים סוף", דהיינו בצפון-מזרח הדלתה במזרחה, או בדרום-מזרחה. הראל קושר גם את מיקום ארץ גושן עם נקודת יציאת מצרים ומסכם: "אם נקבל את דעת הארכאולוגים שגילו תילים וחורבות עתיקות בוואדי תומילאת ונסכים אף עם דעת החוקר טרומבול[6], המציין שמפרשי המקרא, המונומנטים המצריים והוכחות היסטוריות מעידים, שמקום ארץ גושן הוא בוואדי תומילאת ונאשר גם את מסקנותינו בעניין מקום ארץ גושן, הרי מן הדין להגיע להכרעה שים-סוף צריך להיות לא רחוק מארץ גושן, משמע שים סוף צריך להיות, בקצה המזרחי שלוואדי תומילאת, דהיינו בתחום מדבר שור ו"דרך שור". עמק פיום זאב ח' ארליך (ז'אבו)[7] מציג בשם בעל ההצעה ר' דניאל משה לוי (גולדמן), המובאת בספרו "מקרא וארכאולוגיה"[8], הצעה אלטרנטיבית. לדעתו ארץ גושן היא עמק פיום (מחוז אל-פיום של היום) אשר בלב המדבר שממערב לנילוס, כ-100 ק"מ מדרום לקהיר. שקע זה מפורסם באדמתו הפוריה, בכרמיו ובפרדסיו, ובעיקר בצמחי הבושם השונים הגדלים בו, "מיטב הארץ". אל שקע זה, המצוי כאמור בלב המדבר, מגיעה תעלת מים היוצאת מאפיק הנילוס ומספקת את מימיו, הנאגמים באגם גדול. התעלה נקראת בשם: "בחר יוסף", כלומר, 'ים-יוסף' או 'בחר יוסף'. הוא מביא לכך נימוקים אחדים:
מקור קדום לכך הוא תרגומו של רבי סעדיה גאון, שתרגם את פיתום שנבנתה על ידי בני ישראל כ"אלפיום"[9] פפירוס איפוור
ישנה השערה כי האירועים המתוארים בפפירוס איפוור הם למעשה תיאור של יציאת מצרים[10], מכיוון שב'פפירוס איפוור' מסופר על מרדף אחרי עניים באזור שבו אירע שיטפון והסתיים באסון. המשפט הפותח סיפור זה הוא: 'פקודה... אנשים נעדרים... המערב התרוקן..." בהנחה שמדובר ביציאת בני-ישראל ממצרים, המשמעות היא שארץ גושן שכנה באזור המערב. החוקר דניאל משה לוי מסיק מכך שעמק פאיום מתאים יותר כמיקום אפשרי לארץ גושן מאשר ההשערה המסורתית, שהיא צפון מזרח עמק הנילוס. לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
