|
אלבן ברג
 אלבן מריה יוהנס ברג (בגרמנית: Alban Maria Johannes Berg; 9 בפברואר 1885, וינה – 24 בדצמבר 1935, וינה) המלחין אוסטרי מן האסכולה הווינאית השנייה. ברג היה בו-זמנית רומנטיקן ומודרניסט המשתמש בשיטת שנים עשר הטונים.[1] ביוגרפיהאלבן ברג נולד בווינה, השלישי מארבעת ילדיהם של יוהנה וקונרד ברג. אביו ניהל עסק מסחר מצליח והמשפחה הייתה הבעלים של מספר נכסים ביונה באיסורים הכפריים של אוסטריה. המשפחה חיה חיי נוחות עד מותו של האב ב-1900.אלבן, רק ב-1904 הוא קיבל לראשונה חינוך מוזיקלי פורמלי מידיו של שנברג, אצלו למד קונטרפונקט, הרמוניה ומ-1907 גם הלחנה. בהדרכתו של שנברג כתב, בין השאר, חמש טיוטות לסונאטות לפסנתר ושירים, ביניהם "שבעה שירים מוקדמים" (Sieben frühe Lieder); שלושה מהם היו היצירות הראשונות שלו שבוצעו בקונצרט פומבי.[1] יצירות אלו טבועות כבר בחותמו של ברג המאוחר, וניכרת בהן השפעתו העזה של שנברג. אם ביצירות שכתב עד שהפך לתלמידו של שנברג ניכר עירוב סגנונות הססני בין בראהמס, שומאן, הוגו וולף ודביסי, הרי שחמש הטיוטות לסונטות כבר קרובות בסגנונן לסונאטה אופוס 1, סונאטה בת פרק אחד שהיא הישג בלתי-רגיל עבור מלחין בתחילת דרכו. מן הרביעית שבהן הוא שאב את הנושא לאינטרלוד במערכה השלישית של ווצק. יצירות אחרות שכתב ב"תקופת שנברג" הן ארבעה שירים, אופ' 2 ורביעיית המיתרים אופ' 3.[1] בשנים אלו פיתח ברג מאוד את הכתיבה המוֹנִיסטית, כלומר הלחנה המבוססת על נושא או אלמנט יחיד, בניגוד לכתיבה הקלאסית שהייתה לרוב דואליסטית והתבססה על הנגדה בין שני נושאים. בכך הביאו ברג ושנברג אל שיאה מגמה שהלכה והתחזקה במשך כל התקופה הרומנטית. כך למשל הסונאטה אופ' 1 נובעת כולה מן המוטיב הפותח ומן הקוורטה העולה שבבסיסו. גם לאחר שסיים ללמוד אצל שנברג נשאר ברג ידידו הקרוב וראה בו מעין דמות-אב.[1] שנברג עצמו התפתח מבחינה מוזיקלית כתוצאה מן ההפריה ההדדית בין שני הגאונים, ובשנים בהן לימד את ברג כתב שנברג כמה מיצירותיו הטובות ביותר. ברג היה חלק מן האליטה התרבותית בווינה, אשר הייתה אחד ממוקדי התרבות העולמיים במפנה המאה העשרים. בחוג חבריו היו המלחינים אלכסנדר פון זמלינסקי ופרנץ שרקר, הצייר גוסטב קלימט, הסופר קרל קראוס, הארכיטקט אדולף לוס, המשורר פטר אלטנברג ואשת החברה אלמה מאהלר. ב-1906 הכיר ברג את הזמרת הלנה נאהובסקי ונשא אותה לאישה ב-1911 על אף התנגדות הוריה. הצלחות ראשונותבאותה השנה עברו ברג ואשתו לברלין. למרות הריחוק הגאוגרפי חש המלחין כי הוא עדיין שרוי בצילו של מורו הדגול, אשר לא היסס להעביר עליו ביקורת מוחצת כשראה זאת לנכון. שנברג אף היה דורש מברג לבצע עבורו משימות ו"סידורים" בתחום המוזיקה ובתחומים אחרים, ומטיח בו מילים קשות אם לא היה שבע-רצון. ב-1915 חדלו לדבר זה עם זה, ורק כעבור שנים יכלו שוב להתייחס זה לזה כשווים, לאחר הפרסום הבינלאומי שהביאו לברג הסוויטה הלירית והאופרה ווצק.[1] ב-1912 כתב ברג את היצירה הראשונה החשובה שלו המשוחררת מהשפעותיו של שנברג: "חמישה שירים תזמורתיים לטקסטים של גלויות מאת פטר אלטנברג", אופ' 4 (Fünf Orchesterlieder nach Ansichtkartentexten von Peter Altenberg). שניים מתוכם בוצעו בווינה ב-1913 (בניצוחו של שנברג) וגרמו מהומה בקהל עד שהיה צורך להפסיק את הקונצרט. רק ב-1953 בוצע המחזור בשלמותו בפעם הראשונה.[1] זוהי אחת היצירות הטובות ביותר של ברג - מחזור של שירים קצרים מאוד אך דרמטיים ומלאי פתוס, לטקסטים פילוסופיים ובלתי-סנטימנטליים. שיא הקריירהבשנים 1915–1918 שרת ברג בצבא האוסטרי, ובזמן אחת החופשות ב-1917 הוא החל לעבוד על האופרה ווצק, המבוססת על המחזה הבלתי-גמור "וויצק" מאת גאורג ביכנר. הוא סיים את כתיבתה רק ב-1922, ושלושה קטעים מתוכה בוצעו ב-1924. הביצוע השלם הראשון היה ב-1925 בניצוחו של אריך קלייבר בברלין, ולראשונה זכה ברג בפרסום עולמי כחדשן ומהפכן. ווצק נחשבת לאחת מהדוגמאות המשובחות ביותר של כתיבה אטונאלית והיא השפיעה על דור שלם של מלחיני המאה העשרים. אם כי חלק מהנושאים ב"ווצק" כוללים את כל שנים-עשר הטונים, עדיין לא ניתן לקרוא לה יצירה דודקפונית. ברג התחיל להתקרב לדודקפוניות בהדרגה בקונצ'רטו הקאמרי שלו (Kammerkonzert) ובמיוחד בסוויטה הלירית (Lyrische Suite). יצירה זו, הכתובה לרביעיית מיתרים והשפיעה עמוקות על בלה בארטוק, מתארת (בין השאר תוך שימוש בצפנים מוזיקליים) את הרומן שניהל ברג עם חנה פוקס-רובטין, אחותו של הסופר פרנץ ורפל. עובדה זו נתגלתה במקרה, רק בשנת 1976. הסוויטה הלירית בוצעה לראשונה ב-1927. בשנת 1929 החל ברג לעבוד על האופרה לולו, המבוססת על שני מחזות מאת פרנק ודקינד. הוא עבד על כתיבת האופרה עד 1935, כאשר מותה של מאנון גרופיוס, בתם של ולטר גרופיוס ואלמה מאהלר גרם לו להפסיק את כתיבתו ולפנות לקונצ'רטו לכינור. כיוון שכך, נותרה האופרה בלתי-גמורה, וברג לא הספיק להשלים את המערכה השלישית. הקונצ'רטו לכינור הוא אולי היצירה המפורסמת ביותר של ברג. הוא קרא לו "לזכרו של מלאך", והקדיש אותו לזכרה של מאנון גרופיוס, בתם של ולטר גרופיוס ואלמה מאהלר, שמתה בגיל שמונה עשרה ממחלה קשה. מותה לווה בייסורים רבים, והמוזיקה משקפת זאת באופן גאוני. זוהי סדרת הצלילים עליה מבוסס הקונצ'רטו:  התווים הראשונים בסדרה הם טרצות, מרווחים בעלי צלצול נקי וטהור. אם מדלגים על כל צליל שני מקבלים את הקווינטות שמייצגים המיתרים הפתוחים בכינור. ארבעת הצלילים האחרונים הם פתיחת הכוראל של באך "Es ist genug" ("רב לי"), כוראל שהטקסט שלו עוסק בייסורים בלתי נסבלים עלי אדמות. הכוראל, באורח נדיר, נפתח בטטרקורד של טונים שלמים היוצר טריטון, מרווח הקשור לסבל וייסורים, וההירמון של באך (אשר ברג מצטט בסוף הקונצ'רטו) דיסוננטי ורווי צער. הקונצ'רטו בוצע לראשונה בידי הכנר לואי קראסנר ב-19 באפריל 1936. ברג לא זכה לשמוע את ביצוע הבכורה, כיוון שמת, כנראה כתוצאה מהרעלת דם שנגרמה מעקיצת חרק, בערב חג המולד, 1935. הוא היה בן חמישים במותו. לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים |
||||||||||||||||||||||||||||||
.svg){kind=logo}
