איבופרופן

איבופרופן

שם IUPAC
(RS)-2-[4-(2-methylpropyl)phenyl]propanoic acid
שמות מסחריים בישראל
אדוויל, אדקס, איבופן, איבופרופן, ארטופן, נורופן
נתונים כימיים
כתיב כימי	C13H18O2
מסה מולרית	206.3 גרם למול
נתונים פרמוקוקינטיים
זמינות ביולוגית	49%–73%
מטבוליזם	בכבד
זמן מחצית חיים	שעתיים
הפרשה	בשתן
בטיחות
מעמד חוקי	עד 200 מ"ג ו 16 כדורים בחבילה - GSL, עד 400 מ"ג - P, מעל 400 מ"ג - Rx
קטגוריית סיכון בהריון	קטגוריית סיכון C (אוסטרליה), קטגוריית סיכון C
סיכון לתלות	לא קיים
דרכי מתן	פומי, עורי ורקטלי
מזהים
קוד ATC	C01EB16, M02AA13, M01AE01, G02CC01, R02AX02
מספר CAS	15687-27-1
PubChem	3672
ChemSpider	3544

איבופרופן (Ibuprofen) היא תרכובת פעילה המשמשת כתרופה נפוצה ממשפחת מדכאי דלקת שאינם סטרואידים (באנגלית: Non Steroidal Anti Inflamatory Drugs או בקיצור NSAIDs). התרופה מוכרת בשמות המסחריים נורופן, אדוויל, אדקס, איבופן ועוד.

איבופרופן משמש כמשכך כאבים, כתרופה מורידת חום וכנוגד דלקת, והוא יעיל לטיפול בדלקות פרקים, שיגדון, כאבי ראש, כאבי וסת, כאבי לסת ושיניים. הוא דומה באופן פעולתו לאספירין, ובדומה לשאר התרופות מקבוצת נוגדי הדלקת שאינם סטרואידים, הוא עלול לגרום לדימומים בדרכי העיכול. אפקט הורדת החום ושיכוך הכאב מתחיל תוך כשעה-שעתיים מרגע נטילת התרופה וטווח השפעתה הוא בין 5-8 שעות. האפקט הטיפולי האנטי דלקתי הרצוי אצל חולים הנוטלים את התרופה לטיפול בדלקות פרקים, עשוי להופיע באופן מלא רק לאחר מספר שבועות.

בשנת 1953 החל הרוקח ד"ר סטיוארט אדמס וצוותו מחברת בוטס (Boots) - רשת בתי מרקחת ותרופות ללא מרשם בריטית, במחקר שמטרתו יצירת משכך כאבים יעיל יותר מאספירין. אספירין שימשה באותו הזמן כתרופה העיקרית לשיכוך כאבים ולהורדת חום. ד"ר אדמס וצוותו חקרו קבוצה חדשה של מרכיבים – חומצות פרופיוניות, שהובילו בסופו של דבר לגילוי האיבופרופן - תרופה אנטי דלקתית לא סטרואידית (NSAID).

החומר הפעיל באיבופרופן פועל באתר הכאב על ידי חסימת ייצור פרוסטגלנדינים, שהם חומרים שומניים דמויי הורמון, המווסתים פעילויות שונות בגוף, כולל השריית כאב, נפיחות ודלקת. החברה פיתחה קודם לכן את האיבופנק, מולקולה דומה מאוד שהייתה בשימוש תקופה קצרה באנגליה עד שהתברר שהיא פוגעת בכבד.

בשנת 1962 הוגש הפטנט לתרופה איבופרופן, ובשנת 1966 התקיימו ניסויים קליניים ראשונים בו. בשנת 1969 הושק האיבופרופן באנגליה כטיפול עבור דלקת מפרקים שגרונית, תחת שם המותג BRUFEN. עם המעבר לתרופה ללא מרשם, הושק המותג NUROFEN.

בשנת 1983, לאחר שנאספו ראיות לבטיחות השימוש היומיומי בתרופה, הושק המותג נורופן באנגליה. התרופה אושרה על ידי ועדת הבטיחות לשימוש בתרופות ללא מרשם והפכה לתרופה הראשונה ממשפחת נוגדי הדלקת שאינם סטרואידים (מלבד אספירין) שאושרה למכירה ללא מרשם רופא. בשנת 1984 אישר מנהל התרופות והמזון האמריקאי את מכירתה ללא מרשם.

בשנת 1987 זיכתה נורופן את ממציאה בפרס היוקרתי לעסקים שניתן לקבל בממלכה הבריטית – פרס מלכת אנגליה (The Queen's Awards for Enterprise), הניתן לעסקים ולארגונים בריטיים המצטיינים בחדשנות, בפיתוח בר-קיימא ובסחר בינלאומי.

כיום איבופרופן היא התרופה הנפוצה ביותר ממשפחת נוגדי הדלקת שאינם סטרואידים, הנרשמת למטופלים על ידי רופאים, ואחת משלושת משככי הכאבים הנמכרים ביותר (ביחד עם פארצטמול ואספירין).^[1]

מינונים נמוכים של איבופרופן (400-200 מ"ג) נמכרים ברוב המדינות ללא מרשם רופא. לאיבופרופן משך פעולה תלוי מנה של 6 עד 8 שעות (מעבר לזמן מחצית החיים שלו). המינון המומלץ הוא 200-400 מ"ג למבוגר כל שש עד שמונה שעות, ובמרשם רופא עד מינון של 3,200 מ"ג ליום לתקופות קצרות מאוד. איבופרופן מותר לילדים מעל גיל חצי שנה. המינון לילדים הוא 5-10 מ"ג/ק"ג משקל גוף כל שש עד שמונה שעות, בתכשירים נורופן סירופ ואדוויל סירופ שריכוזם 100 מ"ג/5 מ"ל המינון הוא 0.5 מ"ל/ק"ג משקל גוף.

התרופה משמשת לטיפול בכאב, להורדת חום ובשימוש ניסיוני כמעצבת תהליכים דלקתיים כרוניים.

• כמו NSAIDs אחרים, התרופה יכולה להיות יעילה לטיפול בתת-לחץ דם אורתוסטטי (לחץ דם נמוך כאשר האדם מתרומם לעמידה זקופה).^[2]
• מחקרים מסוימים מראים יתרון על פלצבו במניעה של מחלת אלצהיימר כאשר התרופה ניתנה במינון נמוך לתקופות ארוכות.^[3]
• שימוש קבוע באיבופרופן הראה הקטנת סיכון לפרקינסון, להבדיל ממתן של אספירין או פארצטמול.^[4]

איבופרופן הוא NSAIDs, וככזה הוא פועל על ידי דיכוי פעולת משפחת האנזים ציקלואוקסיגנאז (cyclooxygenase או COX) או בקיצור קוקס. אנזים מפתח בסינתזת פרוסטגלנדינים, מתווכי דלקת וכאב עיקריים. ישנם לפחות שני סוגי קוקס, קוקס-1 וקוקס-2. איבופרופן מעכב את שניהם בצורה דומה. הפעילות הרצויה של שיכוך כאב, הורדת חום והפחתת דלקת מתווכת על ידי קוקס-2 בעוד שדיכוי קוקס-1 אחראי לתופעה הלא רצויה של פגיעה במערכת העיכול ולתופעה שבדרך כלל אינה רצויה של פגיעה בפעילות טסיות הדם.

החלשת פעילות תרופות נוגדות דיכאון - במחקר משנת 2011^[5][6] נטען כי עיכוב של ציטוקינים על ידי משככי כאבים מסוג NSAIDs, ובהם איבופרופן, עשוי לפגוע בפעילות האנטי-דיכאונית של תרופות ממשפחת ה-SSRI.

גירוי מערכת העיכול - ככל ה-NSAIDs הלא סלקטיביים, איבופרופן גורם להקטנת מוקוזת המעי והגדלת חומציות מערכת העיכול דבר שעלול בשימוש ממושך לגרום לצרבות ואף לכיב פפטי. מומלץ לקחת אותו רק לאחר האוכל ובשימוש ממושך בתוספת כדור להגנה על מערכת העיכול. עם זאת ביחס ל-NSAIDs אחרים ובמינונים של עד 1200 מ"ג ליום האיבופרופן בטוח לשימוש מבחינה זו.^{[דרוש מקור]}

סיכון לבבי - במשתמשים במינונים גבוהים לאורך זמן, קיים סיכון מוגבר לאירוע לב.

רגישות לאור - תופעת לוואי נדירה ביותר.

• אינו אסור בהיריון אך גם אינו מומלץ. מינון גבוה בשליש השלישי עלול לגרום לעיכוב צירים עקב עיכוב סינתזת פרוסטגלנדינים.
• מותר בהנקה.

מדיה וקבצים בנושא איבופרופן בוויקישיתוף

• הערך "איבופרופן - Ibuprofen", באתר "ויקיתרופות"
• איבופרופן/ נורופן/ אדויל, באתר "הדסה ילדים"
• איבופרופן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)