אדאלט אאולו

אַדָאלֶט אָאוֹלוּ
Adalet Ağaoğlu

לידה	13 באוקטובר 1929 נלהאן, טורקיה
פטירה	14 ביולי 2020 (בגיל 90) איסטנבול, טורקיה
שם לידה	Adalet Sümer
מדינה	טורקיה
מקום קבורה	Cebeci Asri Cemetery
השכלה	הפקולטה למדעי הרוח, אוניברסיטת אנקרה אוניברסיטת אנקרה
מעסיק	הרשות לרדיו ולטלוויזיה בטורקיה
השקפה דתית	אתאיזם
פרסים והוקרה	הפרס הנשיאותי הגדול לתרבות ואמנות (1995) דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת המדינה של אוהיו (1998) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אנאדולו (1998) הפרס לספרות על שם סדאת סימאבי (1979) פרס הספרות על שם אורהן כמאל (1980) Erdal Öz Literature Award (2018)

אַדָאלֶט אָאוֹלוּ (בטורקית: Adalet Ağaoğlu; לבית סימר, 13 באוקטובר 1929 – 14 ביולי 2020) הייתה סופרת ומחזאית טורקייה. היא נחשבת אחת מבכירות הסופרים הטורקיים במאה ה-20.^[1] לצד רומנים, חיברה גם מסות, זכרונות, וסיפורים קצרים.

אאולו נולדה בנלהאן, שבנפת אנקרה, טורקיה, לסוחר בדים בשם האפז מוסטפא סימר. יש לה שלושה אחים: ג'אזיפ (מחזאי), גינר (שחקן ובמאי), ואייהאן (איש עסקים).^[2]

אאולו השלימה את לימודי התיכון בַּתיכון לבנות באנקרה בשנת 1946, ובשנת 1950 סיימה תואר ראשון בשפה וספרות צרפתית באוניברסיטת אנקרה. משנת 1951 עבדה ברדיו הממשלתי באנקרה, ופרשה כשניהולו עבר לידי הממשלה עצמה, ב-1970.^[1][2] בעת עבודתה שם, ייסדה את התיאטרון הפרטי הראשון באנקרה.^[2]

בשנת 1953 פרסמה את שירה הראשון, ומאז פרסמה בקביעות מחזות, שירים, תסכיתים ורשימות. בשנות ה-70 החלה להתרכז בכתיבת רומנים.

בכתיבתה עוסקת אאולו בנושאים אינטלקטואליים, לרבות נושאים שנויים במחלוקת בטורקיה, כגון הפגמים שבתפיסת הרפובליקה הטורקית. נושא עקבי אחר ביצירתה הוא מעמד הנשים בחברה הטורקית, ובנוסף לתיאור המאבקים לזכויות נשים, היא מתארת גם את העול המונח על כתפי הנשים המשוחררות-לכאורה.^[1]

אאולו זכתה בפרסים ואותות הוקרה שונים בתחומי הספרות והמחזאות. בשנת 1974 זכתה בפרס המחזאות של איגוד הלשון הטורקית, ובשנת 1975 ב"פרס סאיט פייק" (Sait Faik Hikaye Armağanı) לסיפור הקצר. בשנת 1979 זכתה בפרס קרן סדאת סימאוִי (Sedat Simavi Edebiyat Ödülü), ובשנת 1980 בפרס על שם אורהאן כמאל לרומן (Orhan Kemal Roman Armağanı). בשנת 1995 זכתה ב"אות ההצטיינות של נשיאות טורקיה". בשנת 1998 הוענק לה דוקטורט לשם כבוד מאוניברסיטת אנאדולו, ולאחריו דוקטורט לשם כבוד מטעם אוניברסיטת המדינה של אוהיו.^[1]

אאולו נפטרה ב-14 ביולי 2020. הייתה נשואה להאלים אאולו משנת 1954, והתגוררה באיסטנבול.^[2] הייתה חברה באגודת זכויות האדם בטורקיה.^[1]

כתבי אאולו טרם תורגמו לעברית. רשימה חלקית להלן:

• Bir Piyes Yazalım (הבה נכתוב מחזה) – 1953
• Yaşamak ‏– 1955
• Evcilik Oyunu ‏– 1964
• Sınırlarda Aşk ‏– 1965
• Çatıdaki Çatlak ‏– 1965
• Tombala ‏– 1967
• Çatıdaki Çatlak ‏– 1967
• Sınırlarda Aşk-Kış-Barış ‏– 1970
• Üç Oyun: Bir Kahramanın Ölümü, Çıkış, Kozalar ‏– 1973
• Kendini Yazan Şarkı ‏– 1976
• Duvar Öyküsü ‏– 1992
• Çok Uzak-Fazla Yakın ‏– 1991

• Ölmeye Yatmak ‏– 1973
• Fikrimin İnce Gülü ‏– 1976
• Bir Düğün Gecesi ‏– 1979
• Yazsonu ‏– 1980
• Üç Beş Kişi ‏– 1984
• Hayır... ‏– 1987
• Ruh Üşümesi ‏– 1991
• Romantik Bir Viyana Yazı ‏– 1993

מדיה וקבצים בנושא אדאלט אאולו בוויקישיתוף

• אדאלט אאולו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)