|
שלמה זאב צווייגענהאפט
הרב שלמה זאב צווייגענהאפט (צוויגנהפט; 2 בנובמבר 1915, כ"ה בחשוון תרע"ו – 2 באוגוסט 2005, כ"ו בתמוז תשס"ה) היה ראש השוחטים של מדינת פולין עד השואה. לאחר השואה כיהן כרב הראשי של הנובר וסקסוניה התחתונה[1][2][3]. לאחר מכן היה רב המכשיר בארצות הברית. ביוגרפיהשנותיו הראשונותשלמה זאב צווייגענהאפט נולד כ"ה בחשוון תרע"ו (1915) בסוסנוביץ פולין. אמו מיכלא, שאביה היה הגאון ר' מאיר דוד ריינהרץ, בן הרב של יאנוב ונכד הרב של פשדבורז. אביו הרב משה חיים צווייגענהאפט היה תלמידו של ה"אבני נזר" והוא שימש כשוחט בעיר סוסנוביץ בצעירותו.[3] כשהרב צוייגענהאפט היה ילד נפטר אביו בעודו אברך והוא גדל אצל סבו הרב אפרים מרדכי מוטל צווייגענהאפט, שוחט ודיין ומורה צדק של סוסנוביץ, משפחתו התייחסה להט"ז.[4][3] תלמיד ומוסמך של הרב אריה צבי פרומרכילד הרב צווייגענהאפט למד ב"חדר" כתר תורה של חסידות ראדומסק. בגיל 12 התקבל כתלמיד של הרב דב בריש איינהורן בישיבת אמסטוב. כשהוא היה עדיין בגיל 14 התקבל כתלמיד של הרב דוד משה רבינוביץ בישיבת "קיבוץ גבוה" של ראדומסק בסוסנוביץ. כעבור תקופה ב"קיבוץ גבוה", היה הרב צווייגענהאפט תלמיד של הרב אריה צבי פרומר אחר שנים אחדות של לימוד אצלו נסמך הרב צווייגענהאפט על ידו.[1][2] [3] ראש השוחטים של מדינת פולין וליטאהרב צווייגענהאפט גדל במשפחה של שוחטים, אביו, סבו וסבא רבא היו כולם שוחטים, בנוסף על זה הרב צוייגענהאפט זכה לקבלה לשחיטה מרבנים, בהם הרב דב בריש וידנפלד, ומהרב שלמה אליעזר זילברבערג רב של וולברום, והרב דב בריש איינהורן, והרב ישעיהו אנגלרד, והרב יצחק מרדכי רבינוביץ רב של פלאוונא[2][1]. מסורת השחיטה שבידי הרב מפלאוונא היה מסבו, ה"תפארת שלמה" מראדומסק שהייתה כה חשובה אצל הרבי הרביעי של ראדומסק, עד שמסופר כי הוא היה מקפיד לאכול דווקא בשר שנשחט על ידי הרב צווייגענהפט הצעיר.[3][2][1] מסופר כי כעבור זמן קצר אף על פי שהוא היה אחד מהשוחטים הצעירים בפולין, הרב צווייגענהאפט כבר כיהן לשו"ב של הרבה קהילות, וביניהן, ראדומסק, אולקוש, אמסטוב, וולברום, וגם כיהן כראש השוחטים של עיר הגדולה סוסנוביץ, ועוד אחר כך הרב צוויגענהאפט מונה בהמלצתו של האדמו"ר מסוכאטשוב והאדמו"ר של ראדומסק להיות ראש[5] וועד ראשי השוחטים של פולין וליטא, המכונה "ועד ראשי השוחטים דמדינת פולין וליטא." בתפקידו כראש השוחטים של פולין, הרב צוייגענהאפט היה אחראי על אלפי שוחטים.[2][1] מסופר כי כשהסיים עסק בשנת 1936 בהצעת חוק לבטל את השחיטה היהודית, פעלו הנציגים היהודים ב'סיים' שוועדה מטעם הסיים יהיה נוכח ויראה את השחיטה היהודית בפעולה. היה זה הרב צווייגענהאפט שהציג בפני הוועדה הממשלתית את האופן בו מתבצע השחיטה היהודית. פעילים מובילים בהגנת השחיטה היהודית היו משוכנעים שהיה זה הרב צווייגענהאפט בגישתו ובאישיותו הייחודית שהרשים מספר נציגי הוועדה, והשפיע עליהם שהאיסור על השחיטה תהיה מרוככת יותר מהמגמה המקורית, ושהשחיטה תותר על מקומה עבור התצרוכת המקומית.[3][2][1] בגרמניהחידוש שחיטה כשרה בגרמניה - ראש השוחטים של אזור הבריטי של גרמניההרב צווייגענהאפט שרד את השואה ושוחרר בברגן-בלזן ב־11 באפריל 1945. וביום י"ב באלול תש"ה (21 באוגוסט 1945) ביצע שחיטה הראשונה בגרמניה אחר השואה[6] עם חלף שהוא מצא במוזיאון בעיר המבורג עם שלט שנכתב "עם הסכינים האלה היהודים נהגו לרצוח את הבקר שלנו", אחר זה, הרבנות הראשית של בריטניה הגדולה מינתה את הרב צווייגענהאפט להיות ראש השוחטים של אזור הכיבוש הבריטי בגרמניה (צפון מערב גרמניה). בתפקידו כראש השוחטים בגרמניה, הרב צווייגענהאפט היה שוחט בברגן-בלזן ובעיר הסמוכה של צלה, ועוד הרבה ערים, ובניהם הנובר, המבורג, לינבורג, הארצבערג ובבראונשווייג. בנוסף להשחיטה, הרב צווייגענהאפט היה אחראי לעשות כל הסידורים עם בתי השחיטה ועם השלטון המקומי של כל עיר ועיר. הרב צווייגענהאפט בחר כמה אנשים שראויים להיות שוחטים והוא התחיל ללמד אותם הלכות שחיטה ובדיקה.[3][1] רב המכשיר של ברגן-בלזןב־7 בנובמבר 1945 הרבנות הראשית של בריטניה הגדולה מינתה את הרב צווייגענהאפט להיות רב המכשיר של ברגן-בלזן, ושני המטבחים הגדולים בעיר צלה, שסיפקו מזון כשר לאלפי ניצולים המתגוררים במחנה העקורים הסמוך ברגן-בלזן היה תחת השגחתו. ובנוסף לכך, הרב צווייגענהאפט סידר מזון כשר לכל היהודים בבתי החולים ובבתי הסוהר המצויים ברחבי האזור הבריטי.[1] ועד הרבנים דאזור הבריטי בגרמניההרב צווייגענהאפט נתמנה להיות אחד מהרבנים של "ועד הרבנים דאזור הבריטי בגרמניה" שהוקם על ידי הרב יואל הלפרן, ובכל יום כשהוא הגיע לסדר ענייני שחיטה בערים רבות ברחבי אזור הבריטי שלא היה להם רב, הוא ענה לשאלותיהם.[1] רב של עיר הנובר ורב הראשי של סקסונה התחתונהבינואר 1946 מינתה הרבנות הראשית של בריטניה הגדולה את הרב חיים פנחס לובינסקי להיות הרב של הנובר, ולאחר זמן הרב צווייגענהאפט מונה לרב נוסף לצדו.[3][2] בשנת 1949 הסתיים הכיבוש הבריטי של גרמניה והקהילה מינתה את הרב צווייגענהאפט להיות הרב היחידי של הנובר, ולאחר זמן קצר הוא כיהן כרב הראשי של הנובר וסקסונה התחתונה.[3][1]  מסופר כי בעשרות מקרים שחרר יהודים מבתי כלא בגרמניה,[3][1] וסיפק סיוע לנוסעי האקסודוס לשעבר.[3] בארצות הבריתבשנת 1952 הגיע הרב צוויגענהאפט לארצות הברית והרב אליעזר סילבר הזמין אותו לבוא לעיר סינסינטי להיות ראש השוחטים של שני בתי השחיטה שם.[7][8] הרב צוויגענהאפט התגורר שם כשנה עד שבתי השחיטה נסגרו ואז עבר לברוקלין ניו יורק. היה "הרב המכשיר" של מספר בתי שחיטה בארצות הברית.[3][9] עם הזמן, התפרסם כמומחה בענייני שחיטה ובדיקה, ורבנים ממדינות שונות הזמינו אותו לייעוץ.[8][9] ה-OU התירו את אכילת שליו נודד (Coturnix Coturnix) על פי המסורת ששימר הרב צווייגענהאפט.[10][11][12] פטירההרב צווייגענהאפט נפטר ביום כ"ו בתמוז תשס"ה בניו יורק[8] ונקבר למחרת בהר הזיתים.[13] משפחתובגיל 18, נישא לבת דודו הרבנית אסתר בתו של הרב שלמה שטנצל. נולדו להם שני ילדים. אסתר והילדים נרצחו באושוויץ. הוא נישא בשנית אחר השואה בגרמניה, לפריידה בתו של הרב יחיאל מאיר לובינסקי (ראש ישיבה בעיר לודז), סופרת ומחנכת בבית יעקב. בארצות הברית היא פעלה עבור מוסדות גור ועוד.[3] לשניים נולדו בת ובן. קישורים חיצונייםהערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||
