|
קרב קמפרדאון
 קרב קמפרדאון הוא קרב ימי שנערך ב-11 באוקטובר 1797 בים הצפוני כתשעה מיילים מהכפר קמפרדאון ששוכן לחוף הים, צפונית-מערבית לאלקמאר בין הצי המלכותי הבריטי בראשותו של האדמירל אדם דנקן לצי ההולנדי[1] בראשותו של האדמירל יאן וילם דה וינטר. הקרב הסתיים בניצחון בריטי. רקעבמהלך שנת 1797, הטיל דנקן הסגר ימי על הצי ההולנדי בדן הלדר וטסל. הצי ההולנדי התכוון לחפות על עלייתם של החילות הצרפתיים על חופי אירלנד, כדי לתמוך שם במרד המתוכנן. להולנדים היו תוכניות לעגון בסופו של דבר בסקוטלנד, עם צבא בן כ-50,000 לוחמים, ולהשתלט על מרכזה בעזרת 'החברה של הסקוטים המאוחדים'. ההמתנה הארוכה בנמל דלדלה את האספקה של הספינות ופגעה במורל. ההולנדים לא היו מודעים לכך שבמשך כמה שבועות רק ארבע מהספינות של דנקן שמרו על הסגר בגלל מרידות בצי. בספטמבר, מנהיגי המרד נתלו והימאים חזרו למלא את תפקידם. בסוף ספטמבר נטשו ההולנדים את רעיון הפלישה. השינוי בתוכניות ההולנדיות נודע למפקדי הצי הבריטיים והם הורו לדנקן להחזיר את השייטת שלו ליארמות כדי לארגנה מחדש. ההולנדים ניצלו את ההזדמנות להגיח אל הים הצפוני כדי לשבש את השיט הבריטי. הבריטים, שהוזהרו על ידי ספינות סיור מהירות נערכו מחוץ לטקסל והמתינו לצי ההולנדי. הקרבשני הציים נפגשו במרחק של כ-30 ק"מ מהחוף ההולנדי, הבריטים עם 15 אוניות קו (מהן 7 בעלות 74 תותחים) וההולנדים עם 11 אוניות קו (מהן רק שלוש בעלות 70 תותחים ומעלה). הצי ההולנדי סבל מנחיתות ניכרת בספינות העיקריות. בנוסף לכך, ספינותיהם היו קטנות יותר. כיוון הרוח היה צפון-מערב והאדמירל ההולנדי היה יכול להימנע מהקרב על ידי שיוט בכיוון הרוח, או לחלופין לצאת לקרב ועדיין לסגת ממנו בבטחה במידה והתנאים היו מתפתחים לרעתו. הבריטים הגיחו מכיוון צפון-מערב והתקיפו בשני טורים. דנקן, מפקד השייטת הבריטית, הוביל את הטור המזרחי על גבי ספינת הדגל שלו "ונראבל" ותת האדמירל ריצ'רד אונסלו הוביל את הטור המערבי על גבי ספינתו "מונרק". ההתקפה הייתה מהירה כדי למנוע מהספינות ההולנדיות לחמוק מהקרב ולהגיע למים רדודים, שבהם היה להם יתרון בגלל השוקע הנמוך שלהם. דנקן שבר את מבנה הטור העורפי, הניף את האות למרדף הכללי ונתן פקודה לחתור למגע ולנסות ולחצות את קווי האויב. כמה מפקדים בריטיים היססו, בעוד שאחרים הסתערו קדימה. "ונראבל" פרצה את הקו ההולנדי ותקפה את ספינת הדגל של דה וינטר, "ורייהייד", מהצד המוגן מפני הרוח. כמה ספינות בריטיות נוספות פרצו את הקו ההולנדי וחצו את קווי האויב בראשותו של אונסלו. ספינות משני הציים התקיפו זו את זו משני הצדדים. ירי מאסיבי על גוף הספינות העלה את מספר הנפגעים בהתמדה אצל שני הצדדים. מספר ספינות הולנדיות הצליחו לברוח מזרחה; 11 נלכדו, כולל ספינת הדגל "ורייהייד", אך גם הספינות הבריטיות ספגו נזקים גדולים מדי מכדי לרדוף אחרי השאר. לאורך הקרב, לבריטים היה יתרון של ספינות, תותחים כבדים יותר והכשרה טובה יותר. כמה ספינות בריטיות היו חמושות בקרונדות (תותחים בעלי קנה קצר שירו פגזים כבדים). תותחים אלו היו בעלי השפעה הרסנית בטווח האש הקרוב אליהם. הספינות ההולנדיות שנשבו ניזוקו ללא תקנה ובאופן שלא אפשר להשמישם. תוצאותכתוצאה מהקרב, המשלחת הצרפתית הראשונה לאירלנד לא הצליחה להגיע עד לאוגוסט 1798, כאשר בזמן זה המרד כבר חוסל ברובו. הניצחון על הצי ההולנדי הביא לחידוש הביטחון הלאומי על ידי הצי המלכותי, דבר שהביא לשליטה מוחלטת מסקוטלנד עד דבון. מקורות
קישורים חיצונייםהערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
