|
קורט דיבנר
קורט דיבּנר (בגרמנית: Kurt Diebner; 13 במאי 1905 - 13 ביולי 1964) היה פיזיקאי גרעין גרמני, שנודע כיוזם ומנהל פרויקט הגרעין של גרמניה הנאצית, שאמור היה לבנות נשק גרעיני שנועד להבטיח את ניצחונה של גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. מינויו למנהל האדמיניסטרטיבי של הפרויקט היה באישורו של אדולף היטלר. עד לכניעת גרמניה הנאצית לבעלות הברית, היה גם מנהל מועצת המחקר הגרעיני וכן קצין תכנון הרייך של הצבא הגרמני. לאחר המלחמה נשבה ונכלא בבריטניה עד ראשית 1946 אז שב למערב גרמניה והמשיך בקריירה עסקית בנושא האנרגיה הגרעינית. ביוגרפיהדיבנר נולד ב-1905 באוברנסה, וייסנפלס שבקיסרות הגרמנית. משנת 1925 למד פיזיקה באוניברסיטת האלה-ויטנברג, שם סיים תואר בהנדסה בשנת 1928, ותואר שני בפיזיקה מאוניברסיטת אינסברוק בשנת 1930. הוא השלים את הדוקטורט שלו בשנת 1932 תחת גרהרד הופמן בהאלה. התזה שלו הייתה על יינון קרינת אלפא. קריירה אקדמיתמ-1931 עד 1934, דיבנר היה עוזר ההוראה של גרהרד הופמן באוניברסיטת האלה-ויטנברג. משנת 1934 עבד במשרה חלקית במכון המטרולוגיה של הרייך. כמו כן היה יועץ למשרד המלחמה של הרייך ומשרד ההרכשה לצבא גרמניה. תוכנית הגרעין הגרמניתב-22 באפריל 1939, לאחר ששמע מאמר מאת וילהלם הנלה על השימוש בביקוע אורניום ב"מכונת אורניום" (כלומר בכור גרעיני), גיאורג ז'וס, יחד עם האנל, דיווחו לווילהלם דמס ממשרד הרייך למדע, חינוך ותרבות על יישומים צבאיים פוטנציאליים של אנרגיה גרעינית. שבוע לאחר מכן, קבוצה, שאורגנה על ידי דמס, נפגשה במשרדו לדון בפוטנציאל של תגובת שרשרת גרעינית. הקבוצה כללה מספר פיזיקאים ובהם גם הנס גייגר, וולפגנג גנטנר וולטר בותה אשר לאחר מכן, החלה במחקר באוניברסיטת גטינגן. הקבוצה נודעה באופן לא-רשמי כ"מועדון האורניום" הראשון ורשמית בתור "קבוצת העבודה לפיזיקה גרעינית". המועדון השני החל לאחר שמשרד ההרכשה של הצבא הגרמני (HWA), לחץ על מועצת המחקר הצבאית והחל את פרויקט האנרגיה הגרעינית הגרמני באופן רשמי. המפגש הראשון של הקבוצה התקיים ב-16 בספטמבר 1939, ואורגן על ידי קורט דיבנר שהיה מנהל פרויקט הגרעין של גרמניה הנאצית תחת הגנרל קרל היינריך בקר. באותה העת מכון הפיזיקה על שם קייזר וילהלם, אשר לאחר המלחמה שונה שמו למכון מקס פלנק לפיזיקה, הופקד תחת סמכות משרד ההרכשה הצבאי, עם דיבנר כמנהל האדמיניסטרטיבי, והשליטה הצבאית במחקר הגרעיני החלה. חלק מהמחקר בוצע במעבדות של המשרד להרכשה במחנה גוטו שבדרום ברלין. דיבנר ניהל מתקן זה וכן את מתחם הניסויים בשטאדטילם. בשנת 1942, כאשר התברר כי פרויקט האנרגיה הגרעינית לא יצליח לסייע לסיום המאמץ המלחמתי בטווח הקרוב, הוחזרה הבקרה על קבוצת העבודה בחזרה למכון הפיזיקה. דיבנר המשיך להנחות ולנהל את המחקר בתחום זה עד לסוף המלחמה. במהלך כהונתו של דיבנר במכון המחקר, התפתחה איבה אישית בינו לבין ורנר הייזנברג ואנשיו. במתקן גוטו נערכו ניסויי ביקוע גרעיני שנקראו G-I ו-G-III. בניסוי G-I עשו שימוש ב-6,800 קוביות תחמוצת אורניום (במשקל כ-25 טון). העבודה אימתה את החישובים של קארל היינץ הוקר לפיהם השימוש בקוביות יעיל יותר ממוטות אורניום. ניסוי G-III יצר קצב ייצור נייטרונים גבוה במיוחד במודל מוקטן. מודל G-III היה טוב יותר מאשר תוצאות ניסוי תגובת השרשרת של ביקוע גרעיני שנערכו במוסדות המחקר בברלין, באוניברסיטת היידלברג או באוניברסיטת לייפציג. כמו כן החל מחקר בנושא ייזום תגובה גרעינית באמצעות פיצוץ חומרי נפץ. לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, בנוסף לשאר תחומי אחריותו, היה דיבנר קצין תכנון הרייך. לאחר המלחמהדיבנר נשבה ב-2 במאי 1945 במסגרת משימת אלסוס של בעלות הברית, נלקח להאנטינגטון, אנגליה והושם בבית חווה בגודמנצ'סטר במסגרת "מבצע אפסילון" יחד עם תשעה מדענים גרמנים נוספים שעסקו בפרויקט הגרעין של הנאצים. התשעה האחרים היו אריך באגה, וולתר גרלאך, אוטו האן, פול הארטק, ורנר הייזנברג, הורסט קורשינג, מקס פון לאואה, קרל פרידריך פון ויצסקר וקארל וירץ. כולם הוחזרו לגרמניה בתחילת 1946. שנתיים לאחר מכן, דיבנר היה מנהל ובעלים משותף של DURAG-Apparatebau GmbH בהמבורג. משנת 1956 היה דיבנר חבר במועצה המפקחת של חברה לשימוש באנרגיה גרעינית בבניית ספינות ובספנות; אריך באג', היה המנהל הכללי. משנת 1957 היה דיבנר גם מרצה בבית הספר הממלכתי למהנדסי ים בפלנסבורג. קישורים חיצוניים
|
||||||||||||||||||||
