|
פשיעה חקלאית בישראלפשיעה חקלאית היא מכלול העברות המבוצעות בהקשר לחקלאות, כדוגמת גנבה ושוד של בעלי חיים, יבולים וציוד חקלאי, פגיעה במטעים, בשדות, ברכוש חקלאי ובגדרות שטחי המרעה, הריגת בעלי חיים, הצתת שדות, מזון לבעלי חיים וציוד חקלאי, הרעלת מקורות מים וסחיטה באיומים של חקלאים, בוקרים ונוקדים לתשלום דמי חסות, שריפת פסולת חקלאית על ידי החקלאים, שמסכנת את בריאות הסביבה ושכוללת לעיתים ניילונים ושאריות חומרי הדברה. לעיתים נעשה שימוש במונח טרור חקלאי, כאשר יש יסוד להאמין שהפשע בוצע ממניע לאומני. חקלאות וגידול בעלי חיים במרעה נעשית בשטחים פתוחים בהיקף גדול, ומתאפיינת בצורך להשארת רכוש יקר בשטח לעיתים, כדוגמת יבולים שנקצרו, עדרי בעלי חיים, ומזון לבעלי חיים. מאפיינים אלו מקשים על הגנה מפני עבריינים, בניגוד לבתי מגורים, משרדים ומפעלים, שהם על פי רוב מתחמים ומבנים סגורים. היסטוריה ומאפייניםעוד בתקופת הקמת המושבות הראשונות בשלהי המאה ה-19 עלה הצורך בשמירה על השדות החקלאיים, מפני התנכלויות תושבי כפרים ערבים סמוכים, ושבטים בדואים, על רקע נוכחות שלטונית עות'מאנית דלילה מאוד באזורים הכפריים. השמירה בתקופה זו נעשתה על ידי שומרים ערבים וצ'רקסים מקומיים, כאשר בחלק מהמקרים היה התשלום למעשה דמי חסות ששולם ל'שומרים', שהיו למעשה ראשי כנופיות שודדים מקומיות. החל מ־1908 עברה השמירה בהדרגה לידי שומרים יהודים, כדוגמת ארגון השומר, וקבוצות שמירה קטנות שפעלו במקביל לו, כדוגמת ארגון המגן וקבוצת שמירה בפתח תקווה. לצד הסכסוכים המקומיים על אדמות ועל זכויות שונות בין אנשי המושבות היהודים ותושבי הכפרים הערבים הסמוכים, שהיו אחד הגורמים למקרי הפשיעה החקלאית בתקופה זו, עמדה גם עוינות אידאולוגית על רקע הסכסוך הישראלי-ערבי והאיבה הערבית לציונות. דוגמה בולטת לכך היא פגיעות טרור רבות במשאבים חקלאיים בתקופת המרד הערבי הגדול, כדוגמת עקירת עצים במטעים והצתת שדות. עם הקמת המדינה ותופעת הפדאיון הפך הנושא למשמעותי יותר, כאשר רבות מפגיעות הפדאיון היו ביישובים חקלאיים ובמשאבים חקלאיים שונים, כדוגמת השחתה וגנבה של ציוד חקלאי על ידי המסתננים. בעקבות מבצע קדש פחתו מאוד פעולות הפדאיון, וגם כאשר התחדשו פעולות הטרור באמצע שנות ה-60, הן לרוב לא היו קשורות לציוד החקלאי. כתוצאה מהאינתיפאדה הראשונה התגברו שוב הגנבות החקלאיות על ידי פלסטינים (בין השאר משום שעובדי החקלאות הפלסטינים פוטרו).[דרוש מקור] תופעה זו החמירה עם הסכמי אוסלו והקמת הרשות הפלסטינית והיווה את הגורם להקמת המתמיד – יחידה משטרתית עם מתנדבים חקלאים שנועדה לטפל בנושא זה. לאחר שיפור מסוים בשלהי שנות ה-90 חלה החמרה נוספת במצב עם פרוץ האינתיפאדה השנייה. מצב זה הביא את מועצה אזורית הגלבוע אף ליזום הקמת גדר הפרדה פרטית שנועדה לחסום (בעיקר) את הגנבות החקלאיות של תושבי הרשות. הקמת גדר ההפרדה במהלך העשור הראשון של המאה ה־21 הקשתה מאוד על פשיעה חקלאית על ידי פלסטינים, באזורי מרחב התפר. בחקירה שעבר ערבי-ישראלי שהצטרף לארגון הטרור המדינה האסלאמית וחזר לישראל, עלה שמפקדיו הורו להתארגן לביצוע פעולות טרור, ולחלופין עבירות שונות של פשיעה חקלאית וגרימת נזק לרכוש, כדרך התנגדות למדינת ישראל.[1] בשל דרישה גבוהה לבשר לקראת חג הקורבן, ישנה עליה בגנבות כבשים ובקר בסמוך למועד זה.[2][3][4] לעיתים מניעיה של פשיעה חקלאית היא מאבק בין חקלאים על משאבים, כדוגמת מאבק על שטחי מרעה בין בוקרים. גוף נוסף שפועל בנושא ומסייע לחקלאים בצפון הארץ ובדרומה הוא השומר החדש. בתחקיר אשתון שפורסם בהארץ עלה כי במהלך שנת 2018 נעשה שימוש פסול בדיווחים על פשיעה חקלאית בכלי התקשורת הישראליים, וגם בשל כך נדרש השר לביטחון פנים לתקצוב הטיפול בסוגיה מעבר לסדר הגדול הממשי שלה.[5] בעקבות העימותים בגבול עם רצועת עזה ב-2018 רווחה התופעה של שימוש בעפיפוני תבערה ונפץ להצתת שדות חקלאיים באזור עוטף עזה. פעילות מחאהבעקבות גל הפשיעה החקלאית ממנו סובלים יישובי מועצה אזורית דרום השרון, החלה תנועת מחאה של תושבים מהמושבים אלישמע, עדנים, נווה ירק, ירקונה וגני עם. ובחודש פברואר 2017 נערך כנס חירום בו השתתפו מאות תושבים. במקביל החלו וועדי היישובים בפעילות להגדלת המודעות הציבורית להיקף הפשיעה החקלאית ואוזלת היד של המדינה, תוך זעקה לעזרה ומיגור התופעה. פשיעה חקלאית בדרוםלפשיעה החקלאית בדרום יש מספר מאפיינים. גודל השדות החקלאיים בדרום שגדולים בממוצע מאלה שבצפון דבר שמקשה על החקלאים לשמור על שטחם מפני פגיעות.[6] בנוסף, בדרום חוות בודדים רבות שמתפרנסות מחקלאות בעיקר בהן מתמקדים גורמים עבריינים רבים. ישנן סוגי עבירות המתרחשות בעיקר באזור הדרום כגון טרור חקלאי על רקע לאומני המבוצע על ידי ארגוני טרור כגון חמאס.[7] התיקים שנפתחו במשטרה בנוגע לפשיעה חקלאית בדרום מהווה 24 אחוז מכלל התיקים שנפתחו בנושא ברחבי הארץ.[8] בשנת 2017 הייתה עלייה של 47 אחוזים בגניבות תוצרת חקלאית.[9] בשנת 2021 חלה ירידה בכמות התיקים בנושא פשיעה חקלאית בכל המדינה, וכך חלה גם ירידה במחוז הדרומי.[10] אך למרות זאת אינו חל שיפור במצב, האחוז הקטן מהסיבה שקיים דיווח נמוך יותר מבעבר. בין השנים 2016 ל-2019 כ-86% מהתיקים שנפתחו בנודע לפשיעה חקלאית נסגרו.[8] נתון זה מסביר אולי את הסיבה לירידה בכמות התיקים שנפתחו שכן נפגע אמון הציבור במשטרת ישראל וביכולת ההרתעה ודבר זה לא מעיד על שיפור המצב. למרות העובדה שהפשיעה החקלאית מהווה רק כ-0.22% מכלל הפשיעה המדווחת, הנזק הכלכלי המשוער שלה, ישיר ועקיף, הוא כ-2.1 מיליארד ש"ח בשנה.[8] בנוסף נמצאו בדו"ח מבקר המדינה משנת 2017 שני ליקויים עיקריים שהם: נתונים חסרים על היקף הפשיעה החקלאית – עוד ליקוי הנמצא בדו"ח מבקר המדינה הם: היעדר כוח אדם והמבנה הארגוני במג"ב המיועד לטפל בפשיעה חקלאית. עוד בנוגע לאכיפה, שיעור הגשת כתבי האישום בגין עבירות חקלאיות קטן במיוחד בהשוואה לשיעור הגשת כתבי אישום בכלל התיקים הנפתחים במשטרה ככל הנראה מהבנת החקלאים כי אין ביכולת של המשטרה למצות את הדין עם הפושעים ואין ביכולת המדינה לפצות את אותם חקלאים שנפגעו, אך אף על פי שמבקר המדינה מצא ליקויים אלה לא חל שינוי מהותי על ידי גורמי הכוח במדינה כגון הממשלה הכנסת וכוחות האכיפה. האזרחים בכלל מדינת ישראל ובייחוד החקלאים בדרום מרגישים שיש חוסר משילות של המדינה והממשלה בנגב. חקיקהבנובמבר 2024 נחקקו תקנות נגד פשיעה חקלאית, לפיהן כניסה לשטח חקלאי ללא רשות תגרור קנס מנהלי, ולא רק העמדה לדין פלילי. התקנות גובשו על ידי השרים יריב לוין ואיתמר בן גביר. עיקרי התקנות: כניסה לקרקע זרועה - קנס של 1,500 שקלים, כניסה על כלי רכב - קנס של 2,500 שקלים, וכניסת בעלי חיים - קנס של 1,000 שקלים לכל בעל חיים.[11] ראו גםלקריאה נוספתקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
