פירוש אברבנאל

פירוש אברבנאל על התורה, חלק מספרי הנביאים וספר דניאל, נכתב על ידי רבי יצחק אברבנאל, מראשי יהדות ספרד ופורטוגל.

פירוש אברבנאל מתייחס לרוב לקטעים ארוכים יחסית ואינו מתמקד במילים ספורות או פסוק בודד^[1], על קטעים אלו מציב אברבנאל שאלות^[2] ולאחר מכן הוא מאמר ארוך העונה על כל השאלות. בפירושו על התורה הרבה במספר השאלות עד כדי 120 שאלות בפרשת ׳בראשית׳, בדרך כלל בכל תחילת פרק ישנה רשימת שאלות ולאחריה הסבר ארוך העונה על כלל השאלות, בפרשיות אחרות מספר השאלות נמוך ובספר משנה תורה שפירושו נכתב ראשון, כל השאלות מופיעות בתחילת הפרשה ומספרן של השאלות בכל פרשה אינו עולה על 30, לעומת זאת בפירוש לספרי הנביאים קצב את סך השאלות ל-6 שאלות למאמר. אברבנאל מצהיר בתוך דבריו פעמים רבות כי פירושו מתמקד בדרך הפשט, אך הוא אינו נמנע מלצטט פרשנים אחרים שפירשו בדרך הדרש ולעיתים אף מוסיף פירוש מדרשי משלו לצד הפירוש הפשטני^[3]. כאמור פירוש אברבנאל רווי ציטוטים מפרשנים שקדמו לו, אך לא תמיד הוא נוקב בשמות הפרשנים שציטט. אברבנאל אינו נמנע מלחלוק על קודמיו כשחש שאין בדבריהם כדי ליישב את הכתובים. כחלק מפירושו על דרך הפשט הרבה אברבנאל לעסוק בהסבר סמיכות העניינים שבתורה.

אברבנאל החל לפרש את התורה בספר דברים בשבתו בעיר ליסבון שבפורטוגל בסביבות שנת 1476, אך כתב היד אבד בעת שנאלץ להימלט על נפשו, כעבור כ-20 שנה בשבתו בעיר נאפולי שבדרום איטליה נמצאה הטיוטה בנסיבות שאינן ידועות ועל פיה נערכה המהדורה שבידנו^[4]. בהקדמה לפירושו הוא מציג התחבטות האם ספר דברים נכתב על ידי משה רבנו או ניתן מן השמים על ידי הקדוש ברוך הוא. התחבטות זו שלא מצאה מזור בכתבי הקדמונים הביאה אותו לייסד פירוש עצמאי.

השפעה ניכרת יש לפירוש אברבנאל על פרשנים בדורות שלאחריו. הבולט בהם הוא פירוש המלבי"ם שמרבה לצטט את פירוש אברבנאל לעיתים ללא ציון שמו. השפעה ניכרת גם בפירושו של רבי עובדיה ספורנו שחי באיטליה וייתכן שהם הכירו זה את זה. פירושים נוספים שמצוטט בהם מפירוש אברבנאל הם הכלי יקר והכתב והקבלה.

אברבנאל מרבה לצטט את ידידו בן דורו רבי יצחק עראמה בעל הספר עקידת יצחק מבלי לציין את שמו אלא בכינויים שונים ולפעמים ללא כל רמז למקור הדברים. בעקבות כך האשים רבי מאיר עראמה בנו של בעל העקידה את האברבנאל בגנבה ספרותית. יש לציין כי בטיוטה לספר דברים אין ציטוטים מבעל העקידה^[5]. מעין התגוננות מפני ההאשמה הזו ניתן למצוא בפירוש למסכת אבות^[6] שם כתב "שעם היות שמחברי הספרים פעמים לוקחים אלו מאלו, שאין בזה גנאי ולא ביטול, כי התחלת הכל הוא מהשי"ת".