נחתת הקוטב של מאדים
![]() ![]() ![]() נחתת הקוטב של מאדים (באנגלית: Mars Polar Lander) שנקראת גם נחתת מרס סרוויור 98 הייתה נחתת רובוטית אמריקאית, ששוגרה על ידי נאס"א ב-3 בינואר 1999, כדי לחקור את אדמת ואטמוספירת מאדים באזור שנקרא Planum Australe הנמצא בקוטב הדרומי של מאדים. הנחתת היא חלק מתוכנית מרס סרוויור 98. ב-3 בדצמבר 1999, לאחר ששלב ההנמכה אל פני הכוכב היה אמור להסתיים, הנחתת לא יצרה קשר עם כדור הארץ. ההערכה היא כי מנועי ההאטה של הנחתת חדלו לפעול מוקדם מידי והנחתת התרסקה על מאדים. מבנה הנחתתרוחבה ואורכה של הנחתת היה 3.6 מטרים וגובהה 1.06 מטרים כאשר הרגליים והלוחות הסולאריים היו פרושים. ציוד
המשימההמשימה תוכננה כחלק מתוכנית מרס סרוויור 98 יחד עם מקפת האקלים של מאדים, כדי לספק מידע אודות מאדים מהקרקע. מדענים חשדו כי בקוטב הדרומי של מאדים מצויה כמות קרח גדולה תחת שכבה דקה של אבק. מטרות המשימהמטרות המשימה היו:[1]
הנחתת פיניקס שנחתה על מאדים בהצלחה ב-25 במאי 2008 ביצעה את רוב המשימות שנחתת הקוטב יועדה לעשות. מהלך המשימהנחתת הקוטב של מאדים שוגרה ב-3 בינואר 1999, 20:21:10 UTC על ידי נאס"א מ-SLC-17B שבנמל החלל קייפ קנוורל, על גבי משגר דלתא 2. שלבי המשגר פעלו 47.7 דקות עד שהשלב השלישי והאחרון (Star 48) הכניס את הנחתת למסלול שהוביל אותה למאדים. במשך 11 חודשי המסע אל מאדים, הנחתת נעה במהירות של 6.9 ק"מ לשנייה. הגעה למאדים ואיבוד קשרב-3 בדצמבר 1999 הגיעה הנחתת למאדים ומפעילי המשימה התכוננו לביצוע הנחיתה. ב-14:39:00 UTC מגן הנחתת הושלך והתקשורת עם הנחתת, שעד כה הועברה באמצעות מערכת קשר שהייתה על המגן, הופסקה והייתה אמורה להתחדש עם נחיתת הנחתת. 6 דקות לפני החדירה לאטמוספירה, מנוע קטן הופעל למשך 80 שניות והביא את הנחתת למצב שבו מגן החום יספוג את החיכוך עם האטמוספירה. הנחתת חדרה לאטמוספירת מאדים ב-20:10:00 UTC במהירות של 6.9 ק"מ לשנייה והייתה אמורה לנחות ב-76°S 195°W ולאחר מכן ליצור קשר עם כדור הארץ ב-20:39:00 UTC. בזמן שנקבע אף שדר לא הגיע מהנחתת וניסיונות ליצור איתה קשר לא הצליחו. השדר האחרון מנחתת הקוטב התקבל ב-3 בדצמבר 1999, 14:39:00 UTC, רגע לפני הפרדת המגן של שלב השיוט ולפני והחדירה לאטמוספירה. המארס גלובל סרוויור ניסה לצלם את אתר הנחיתה המשוער של הנחתת ובשלב ראשון אותר בתמונות עצם שנחשד כנחתת הקוטב. לפי תמונות שנלקחו על ידי המקפת לסקר מאדים התברר כי העצם שצולם לא היה הנחתת. גם היום לא ידוע מיקומה המדויק של הנחתת. סיבת איבוד הקשר אינה ידועה. צוות ועדת החקירה הגיע למסקנה כי ככל הנראה חיישני הנחתת זיהו בטעות תנודות, שנוצרו מפרישת רגלי הנחתת, כנחיתה על הקרקע. כתוצאה מכך מנועי ההאטה של הנחתת חדלו לפעול בגובה של כ-40 מטרים מפני הקרקע והיא פגעה בפני השטח במהירות גבוהה והתרסקה. אובדן הנחתת התרחש חודשיים וחצי בלבד לאחר איבוד מקפת האקלים של מאדים ובכך תוכנית מארס סרוויור 98 נכשלה וגרמה לביטולה של תוכנית מארס סרוויור 2001. חלל עמוק 2הנחתת נשאה עימה שתי גשושיות קטנות (חלל עמוק 2 A ו-B) שמטרתן הייתה להשתחרר מהנחתת לפני הנחיתה, לפגוע בקרקע במהירות גבוהה ולחדור לתוכה, לעומק של כמטר. ניסיונות ליצור קשר עם הגשושיות לא הצליחו[2]. ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|