ליקויי בניה הם מגוון פגמים תקלות או כשלים הקיימים במבנה משעת בנייתו ואשר עלולים לפגום בערכו, בשלמותו, במראהו, בהנאת המשתמשים ובביטחונם ובנקיון ואיכות סביבת המבנה.
סוגי ליקויי בניה
קיימים סוגים רבים של ליקויי בנייה, אולם בעיקרון הם מתחלקים לשלושה סוגים עיקריים:
- ליקויים בביסוס ובשלד - ליקויי מבנה וקונסטרוקציה הנחשבים לחמורים ביותר
- ליקויים קוסמטיים - הנחשבים לקלים ביותר
- ליקויי בניה אחרים
ליקויי בניה נפוצים
- ליקויי הבניה שלא יהיו ניתנים לתיקון - רוכש הנכס יוכל לפנות לשמאי על מנת להעריך את שווי הפיצוי שעליו לדרוש מהקבלן, ליקויים אלו לרוב יהיו בתחום סטיות במיקום הקירות, אנכיות ומישוריות של הקירות והחיפוי.
- ליקויי הבניה שימצאו במהלך ביקורת מבנים ויכתבו בדוח בדק בית וכן יהיה ניתן לתקן הם פגמים אסתטיים, ליקויי בטיחות, בעיות במערכות מים ביוב אוורור ועוד.
- בעיות רטיבות הן יוצאות מן הכלל מכיוון שאף על פי שהתיקון כולל פירוק תשתיות קשה לחיות בדירה בה קיימת רטיבות, בעיות אלו חייבות להיות מטופלות על ידי הקבלן ומומלץ שהטיפול יבוצע לפני אכלוס הבית.
- בעיות נוספות שיש חובה לתקנן למרות שמדובר בפירוק תשתיות הן ליקויי בטיחות, ישנן לא מעט דירות בהן מבוצע מעקה שאינו עומד בתקן או מסתור כביסה רחוק מהקיר שמצריך מעקה נוסף, בבעיות אלו לא יחפש כותב הדוח או הדייר להגיע להסדר כספי עם הקבלן אלא ידרוש לתקנם לפני אכלוס הבית.
ליקויי בנייה בחקיקה
כללי
בחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973[1] מוגדרים ליקויי הבניה כפער בין מה שהובטח בחוזה המכר לרוכש הדירה ובין מה שקיים בשטח, בפועל.
ליקויי הבניה יכולים לבוא לידי ביטוי בצנרת המבנה, באיכות הגימור, בשלד המבנה, בפער בין התוכניות שאושרו לבין מה שנבנה בפועל, או במגוון רחב של תקלות ומה שאינו עומד בנדרש, על פי התקנים ותוכניות הבנייה.
ליקויי בנייה קונסטרוקטיביים, בשלד המבנה, עלולים לסכן את חיי השוהים בו, אך גם סדקים בקירות, בעיות נזילות או חיפויים שאינם מושלמים, יכולים למנוע שימוש מיטבי במבנה[2][3][4].
בבדיקת איתור ליקויי בניה, או בביקורת מבנים, ניתן לאתר מגוון רחב של ליקויי בניה. לאיתור ליקויי הבניה ניתן להסתייע בחברות פיקוח בניה, המעסיקות מהנדסי בנין למטרה זו.
תקופות האחריות הקבועות בחוק בגין ליקויי בנייה
בהתאם לקבוע בחוק המכר (דירות) ישנן שתי תקופות אחריות הנוגעות לליקויי בניה:
- תקופת הבדק - שלגביה קובע החוק פרקי זמן שונים בהתאם לטיב הליקוי
- תקופת אחריות הממשיכה עוד שלוש שנים מעבר לתקופות בדק הבית
ישנה הפרדה בין תקופת האחריות לתקופת הבדק:
תקופת הבדק - תקופה שתחילתה מעת מסירת הדירה ומחולקת למספר שנים בהתאם לטיב הליקוי, כמפורט בהמשך.
תקופת האחריות - תקופה של שלוש שנים שתחילתה בתום תקופת הבדק, . להלן פירוט תקופת הבדק בהתאם לרכיבי הבניה השונים (יובהר שתקופת האחריות הנה תוספת של שלוש שנים מעבר לתקופות הבדק כמפורט להלן):
- ליקויי בניה במוצרי מסגרות ונגרות, לרבות אלומיניום ופלסטיק – שנתיים;
- ליקוי בנייה בריצוף וחיפוי פנים לרבות שקיעות ושחיקה – שנתיים;
- כשל בתפקוד ובעמידות של מכונות ודוודים – שלוש שנים;
- ליקוי בפיתוח חצר, לרבות שקיעות, בין השאר של מרצפות בקומת קרקע, בחניות, במדרכות ובשבילים בשטח הבניין, וכן ליקויים במשטחים מחומרי גימור שונים – שלוש שנים;
- כשל בתפקוד ובעמידות של מרכיבי מערכות הבידוד התרמי – שלוש שנים;
- כשל במערכות צנרת, לרבות מים, מערכת הסקה ומרזבים, דלוחין וביוב – ארבע שנים; לעניין זה, “כשל” – לרבות נזילות;
- כשל באיטום המבנה, לרבות בחללים תת-קרקעיים, בקירות, בתקרות ובגגות, לרבות גגות קלים עם סיכוך – ארבע שנים;
- סדקים ברוחב גדול מ-1.5 מ”מ ברכיבים לא נושאים – חמש שנים;
- התנתקות, התקלפות או התפוררות של חיפויי חוץ – שבע שנים;
- כל אי-התאמה אחרת שאינה אי-התאמה יסודית – שנה אחת.
לפי חוק ההתיישנות, בכל מקרה, רוכש הדירה רשאי לתבוע את קבלן הבניין או היזם במשך תקופה של שבע שנים, בנוגע לליקויי בנייה יהא אשר יהא טיב הליקוי.
במקרים מיוחדים, בעיקר כשקיימים ליקויים נסתרים או יסודיים אזי ההתיישנות מתחילה מרגע שהליקוי התגלה לראשונה ולמעשה אין מגבלת התיישנות.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
